החפץ חיים נפצע בידו בבית המקדש האם מותר לחבוש תחבושת בשבת ? משניות מסכת עירובין פרק י משנה יג скачать в хорошем качестве

החפץ חיים נפצע בידו בבית המקדש האם מותר לחבוש תחבושת בשבת ? משניות מסכת עירובין פרק י משנה יג

בקרוב בימינו יקומו כל הצדיקים לתחיית המתים. ויגיע מרן "החזון איש" לשהות בשבת בבית המקדש. ובערב שבת ביום שישי יקבל חס ושלום מכה בידו, ויגיעו מאיחוד הצלה ויחבשו לו את היד עם תחבושת שהיא הרטייה של המשנה עם משחת פולידין. אם נפלה התחבושת מידו של החזון איש או שהוא הוריד את זה, האם מותר לחזון איש להחזיר את התחבושת ליד? אומרת המשנה... שדווקא לחפץ חיים מותר, כי הוא כהן ורק בשעת עבודה מותר להסיר ולהחזיר, כי כהן שלובש בגדים אסור שיהיה מתחת לבגד שום חציצה. מחזירין רטיה במקדש אומר הרמב"ם שזה רק בתנאי :"שנפלה מעל המכה או שהסירה בידו ונתנה על גבי כלי מותר לו להחזירה כל זמן שלא הונחה על גבי קרקע. אבל אם הונחה על גבי קרקע אסור להחזירה אלא לכהן במקדש. אבל ליתן רטיה על המכה לכתחלה אסור בין במקדש בין בשאר מקומות. תפארת ישראל - יכין מסכת עירובין פרק י משנה יג עז) במקדש. כהן שעובד ולוקח הרטיי' מעל מכתו שלא תחצוץ בין בשרו לבגדו [כזבחים י"ט א'], מותר להחזירה לאחר עבודתו על מכתו, דבכהן שאינו עובד אסור, אף על גב שהיא רק שבות, הרי אינו צורך עבודה, והרי אפילו לצורך עבודה גזרו על כמה שבותין במקדש [כתוס' שבת דצ"ה א', ותוס' פסחים דפ"ה א'], וכמו כן לא התירו לטלטל נרות במקדש [כהתוי"ט תמיד פ"א מ"ג] אבל לא במדינה בשאר המקומות מחוץ לבית המקדש אפילו להחזיר תחבושת אסור ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין פרק י משנה יג אבל לא במדינה - גזירה שמא ימרח הרטייה, וחייב משום ממחק: אם בתחלה אם רוצה לשים תחבושת חדשה עם משחה אסור כאן בבית המקדש. כאן וכאן אסור קושרין נימא במקדש המיתר יכול להיקרע. אנחנו יודעים שמידי יום בבית המקדש פעמיים ביום בעת שהקריבו את תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים בעת שהיו מנסכים יין על גבי המזבח היו עומדים הלוויים על דוכן הלוויים והיו שרים כמו שמפורט במשניות תמיד, והיו כלים מיוחדים שהיו מנגנים כמו כינור, נבל, חצוצרות וחלילים. מחלוקת בסוכה האם עיקר השירה בפה או בכלי תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נ עמוד ב תנו רבנן: החליל דוחה את השבת, דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה. אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן, דרבי יוסי סבר: עיקר שירה בכלי, ועבודה היא, ודוחה את השבת. ורבנן סברי: עיקר שירה בפה, ולאו עבודה היא, ואינה דוחה את השבת רמב"ם על משנה מסכת עירובין פרק י משנה יג וקושרין נימה, הוא שקושרין מיתר אם נפסק אחד ממיתרי הכנורות והנבלים וכיוצא בהן מן הכלים שהיו במקדש שאומרין עליהם שיר כל יום כמו שיתבאר במקומו. משנה מסכת ערכין פרק ב משנה ג אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה אין פוחתין משני נבלין ולא מוסיפין על ששה אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני וביום טוב ראשון של פסח וביום טוב של עצרת ובשמנה ימי החג ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה: אבל לא במדינה אם בתחילה כאן וכאן אסור תפארת ישראל - יכין מסכת עירובין פרק י משנה יג פד) אסור. מדהיה יכול לקשרה מדאתמול, וחייב עלה ב' 1. משום קושר 2. ומשום מכה בפטיש: חותכין יבלת במקדש רמב"ם על משנה מסכת עירובין פרק י משנה יג . ויבולת, "ת'אלול" בגוף האדם. וכבר ידעת שהעבודה אסורה לבעל יבולת. ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין פרק י משנה יג יבלת - היא מום בקדשים שנאמר (ויקרא כב) או יבלת, וחותכים אותה במקדש ביד, אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור: