עוד פרויקט לאוסף - אני פה לתמיד. скачать в хорошем качестве

עוד פרויקט לאוסף - אני פה לתמיד.

"עוד פרויקט לאוסף" - מיזם מוזיקלי ליצירה מקורית. כרמיה, קיבוץ פסטורלי ושקט במועצה האזורית חוף אשקלון, על קו החוף, גן עדן. בתחילת 2019, בלון תבערה הופרח מרצועת עזה ושרף כליל את שמורת הקיבוץ המזוהה כלכך עם המקום. נפגשנו עם החבר'ה הצעירים, בני הנוער, דיברנו על אהבה וחיבור לבית, על פחד, ועל עוצמה. משם- המילים פשוט נשפכו להן לדף, המסקנה הייתה אחת- אני פה לתמיד. קרדיטים- שירה: ערן תימור, עמית תימור, פלג לבנה, גיא שטיווי, שון אפוטקר. מילים: גילי אילוז, פלג לבנה, עמית תימור, ערן תימור, גיא שטיווי, עומר כהן, עמית שבת, עומרי מצרפי. משתתפים נוספים: נדב כהן, רותם כהן, אלמה בר, נועם אלמקייס, אורי סלוצקי, עילי אגם, אור לברון, ציפי תימור. ניהול פרויקט, לחן, עיבוד, גיטרות, פסנתר, כלים וירטואליים, והפקה מוזיקלית: עומרי מצרפי omrimatsrafi@gmail.com בימוי, צילום ועריכה: אדווה אודיה עוגן o.a.ogen@gmail.com מיקס ומאסטרינג: רותם כהן, אולפני רותם rotemstudios1@gmail.com תודות: מרכז קהילתי חוף אשקלון. מחלקת הנוער ומינהל חינוך חוף אשקלון. משרד החינוך- מנהל חברה ונוער. מנהל המרכז הקהלתי- יוסי דהרי. מנהלת המחלקה לנוער וצעירים- שירן שושן. מנהל חינוך חברתי קיבוץ כרמיה- יובל סער. ליווי ותמיכה- בר כהן. תודה אישית- יאיר פרג'ון אני פה לתמיד. לכבות את האש כמה זמן מנחש כבר שבועיים שאני בממד וחושש על עצמי על אחי חברים חיילים ואף פעם לא חשבתי שאפחד מבלונים. השמורה עולה בלהבות והלב שלי נשרף. איך אפשר ככה לחיות? לא רוצה שירחמו לא רוצה עוד הטבות האנשים שבמרכז לא מבינים את הבעיות. כלכך קשה להיזכר מתי היה פה קצת אחרת איך לחיות בלי הפחדים זה רק הסבתא שלי זוכרת בזמנים בהם הצבע האדום היה רק צבע וכיפות מתכת וברזל לא הסתתרו בטבע. לא מתכוון להתמסכן ולא זקוק לרחמים רק לתת עוד נקודת מבט עד שאתה תפנים שגם אצלנו פה יודעים להתבטא ביצירה ולמרות החום והעשן וכל ההמולה -פזמון: וגם אם קצת מפחיד אני פה לתמיד מדקה לדקה מתבגרת נעביר את הזמן במסך העשן ונראה את החיים קצת אחרת. עברה לה כבר שנה והאש עוד משתוללת בואי ותתני לי יד אני מבין את מפחדת זהו רק מחיר יקר שלא סיימנו לשלם זה קשה אני מבטיח הכאב עוד ייעלם. הוא ייעלם ויתחלף בתחושות של גאווה שאנחנו פה על תקן בדיוק כמו הצבא כמו חומת מגן חוסמת עבור כל האזרחים שחלקם עדיין צינים את הפרצוף הם מעקמים. בואו תנסו לגור פה ועם כל ההשלכות לא תאמינו איך תרגישו, קצת לצחוק וקצת לבכות. בסופו של יום בחרנו ובימים יפים יותר יש כאן יופי אין סופי שקשה לי לתאר מרחבים אינסופיים, ילדים רצים בדשא את השקיעות אל תוך הים אפשר לראות מהמרפסת. כל אחד פה הוא טווס שמוסיף עניין וצבע ואנחנו מתמקדים בכל היופי שברגע. פזמון: וגם אם קצת מפחיד אני פה לתמיד מדקה לדקה מתגברת. נעביר את הזמן במסך העשן ונראה את החיים קצת אחרת. בסופו של דבר, זו בחירה די קלה. הבית והטבע גוברים על מה שרע. במקום הזה, כולנו יחד. קהילה. נמשיך לצמוח ולחיות, נפריח את השממה. לא תראו אותנו נכנעים אל מול קולות המלחמה. תמיד ראש למעלה, מסתכלים אל השמש שעולה. פזמון: וגם אם קצת מפחיד אני פה לתמיד מדקה לדקה מתגברת. נעביר את הזמן במסך העשן ונראה את החיים קצת אחרת.