הפיל הכחול | לוויתן скачать в хорошем качестве

הפיל הכחול | לוויתן

הקליפ הזה, עם כמה שהוא נראה הכי פשוט בעולם, זה הקליפ שהכי ריגש אותי מכל הקליפים של הפיל הכחול. כן, יותר מההוא עם העשר מיליון צפיות, יותר מההוא שעבדתי עליו שנה, וכן, יותר מההוא עם בר רפאלי. אמא שלי היא מהאנשים האלה שמוצאים הכל. אני יכול לאבד משהו, להפוך את הבית שבוע, ואז היא תבוא אליי הביתה, תפתח איזה מגירה רנדומלית תוך שנייה ושם יהיה מה שחיפשתי. לפני איזה ארבע שנים התקשרתי אליה ושאלתי אותה איפה כל המחברות שלי מהבית ספר, לא מצאתי אותן אצלי ולא יודע מה עבר עליי אבל ממש התגעגעתי לכתב יד שלי וסתם.. רציתי לראות אותו, בלי סיבה מיוחדת. היא אמרה שהיא תחפש ודיי שכחתי מזה. המשכתי בחיים ואחרי איזה שבוע היא התקשרה ואמרה: ״תשמע, הפכתי את הבית, את המחסן, עשר פעמים. אין. כנראה בטעות זרקנו את זה באחד ממעברי הדירה״. ואז, לא כי היה כזה אכפת לי אלא כי אני עקשן דפוק, יצאתי במסע חיפושים. התקשרתי לכל העולם - לאבא שלי שיבדוק בבית שלו, לכל החברים שלי, לכל האחים שלי, אמרתי להם שבטוח כתבתי להם פעם משהו שאולי הם שמרו, אולי איזה ברכה ליום ההולדת, משהו!!! חודשיים חיפושים. כלום. אין זכר. שחררתי. עברו כמה שנים מאז. בערך לפני שנה, ביום בהיר אחד, קיבלתי 50 הודעות בפייסבוק משירן, שירן למדה איתי בבית ספר. ״לירווןןןן!! תענההה דחוף! תענה! דחוף! לירון! תענה דחוף! לירוןןןןן!!!״ היא אפילו לא חיכתה שאני אענה. היא המשיכה עם ההודעות, אותן היא החליטה לשלוח כל מילה כהודעה נפרדת כדי לעשות לי מסיבת נוטיפיקיישנים - ״תקשיב! עשיתי סדר פסח! ופתאום מצאתי קופסה עם מיליון מכתבים מהתיכון! עברתי אחד אחד ומצאתי בין כל המיליון התכתבות אחת שלנווווו!״ מיד אחרי ה50 הודעות, היא שלחה לי תמונה של המכתב. ההתכתבות בפתק הייתה הכי מטומטמת בעולם, היו שם איזה 5 שורות שכתבתי כמה משעמם לי, אבל הלו! זה היה הכתב שלי! הלם! מצאתייייי! לפני שבועיים מצאתי את התמונה הזאת שוב במקרה, איכשהו זה התיישב לי בדיוק עם המילים של השיר החדש ואז עלה לי רעיון - הכנסתי את התמונה לתוכנת עריכה, מחקתי את הרקע של המחברת, גזרתי אות אות, הכנסתי לתוכנה של עריכת וידאו והתחלתי להרכיב את המילים של השיר החדש. אות אחרי אות, מילה אחרי מילה. קצת הזוי שבחמש שורות שהיו כתובות במכתב היו את כל האותיות שהייתי צריך. כשסיימתי להרכיב את המשפט הראשון, הסתכלתי על המסך, עצרתי הכל ובלי שום הודעה מוקדמת התחלתי לבכות, ואני לא מהבוכים. זו הייתה הרגשה שלא הכרתי. מין מיקס מטורף של עצב, שמחה, נוסטלגיה, אושר, של ישן, של חדש, של מסע בזמן. סלט שלם. יורדות לי דמעות ואני צוחק עם עצמי לבד בחדר. לקח לי 40 שעות מול המחשב לסיים לכתוב 12 משפטים. כלום לא שייך לנו באמת, כלום לא מובן מאליו, נראה לי שהתקופה האחרונה הזכירה את זה לכולנו. איזה עולם שובב. איזה כיף. —————————— קרדיטים: איורים: רינת אטיה גיטרה חשמלית: ארז ברעם מאסטרינג: משה אטיה מצאה את הכתב שלי: שירן שלום מילים, לחן, מוזיקה ואנימציה: לירון אטיה ******** התפתחות דרמטית בעלילה ******** הכתב האבוד שלי הפך לפונט על-ידי איש מיוחד מאוד בשם אלרון בוקאי מוזמנים לקרוא כאן את הסיפור המוגזם -   / 3338113822953161   והנה לינק להורדת הפונט - https://hafonton.co.il/pilkahollironpost