אמנות נאיבית ישראלית גלריה ציור נאיבי תל אביב ישראל скачать в хорошем качестве

אמנות נאיבית ישראלית גלריה ציור נאיבי תל אביב ישראל

ציורים נאיבים של הצייר רפי פרץ רפי פרץ, צייר תל-אביבי, מצייר נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. פרץ מסייר בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי, מסחר, מקומות היסטוריים ומציג אותם מנקודת התבוננות גאה, כשהם מעוטרים בדגלי גאווה דבר המעניק תחושת שייכות למקום. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים נושאי ציוריו הם לרוב חיי השגרה בזוגיות במקומות ובמצבים יומיומיים, כמו גם השאיפה למימוש משפחה אישית ופרטית. כשפרץ מצייר את תל- אביב, היא מתוארת כעיר בה חיים משפחות וזוגות רבים הממלאים את הרחובות, הגינות, חוף הים, הבתים, המרפסות- בעצם את כל מרחבי העיר. הדמויות בציוריו מתוארות כשהן דומות ואחידות צורנית דבר התורם להעצמת השייכות לעדריות של קהילת הלהט"ב שאחד מעקרונותיה הם שוויון. בנושא זה מתקשרת יצירתו של פרץ ליצירתו של האמן הישראלי יוחנן סימון שעסק בתכנים החברתיים של הקיבוץ. סימון שגר ועבד בקיבוץ היטיב לבטא את הדגם האנושי של "הקיבוצניק", שחי חיים מתוכננים, לפי סדר יום קבוע. בציוריו תאר סימון את בני הקיבוץ כמודל שמנהיגי הישוב יצרו וככאלו אישיותם ומעמדם העצמי לא נחשבו. הזכות הקיומית היחידה הייתה כחבר בקבוצה בה כולם שווים. עבודותיו של סימון וכעת של רפי תרמו לחברה הישראלית את שהיא מחפשת כל העת וזאת הזהות והשייכות. סצנות הציור מתארות פעולות יום- יומיות הנעשות ביחד במרחב הציבורי (טיול בפארק, הליכה לאורך הים, שייט בירקון). המקומות והפעילויות מזכירות אופי תיירותי בכך הופך פרץ את עבודותיו להצהרה כאשר דימויה של תל אביב הנאיבית (מצוירת) ותל אביב האידילית והמציאותית משמשת כרקע חשוב בו קיים חופש התרבותי ,בעצם כמקום בו שבו מומלץ לחיות. בשונה מעבודותיהם של אמנים תל אביבים אחרים, מבקש פרץ להציג את ההוויה של תושבי העיר ואת האהבה האדירה המקננת בליבם. בבחירתו את המקומות ההיסטוריים בתל-אביב הוא עושה גם מחווה לאמן נחום גוטמן אשר אהב את העיר חי וצייר אותה כל חייו. כתושב אשר קבע את מקומו בתל-אביב, ממפה פרץ את הטריטוריה שלו ומסמן את הגבולות ואינו שוכח את המקומות ההיסטוריים ובכך מצליח לעביר את ייחודה ואת הקסם הטמון בה. העיר תל-אביב הופכת למושא אהבה כאשר היא מתקשטת בצבעוניות עשירה ומספקת אנרגיה של עיר המבקשת להיות עיר ללא הפסקה. פרץ מקפיד לתאר את ייחודם וסגנונם של הבתים והמרפסות האופייניים לסגנון ה-"באוהאוס" לצד בניני הזכוכית והפלדה המודרנית, כל אלה ממבט על ומזוויות בלתי שגרתיות בפורמט מלבני המבקש לחקות פנוראמה של עיר מגוונת החוגגת המאה. דניאל כהנא-לוינזון, אוצר