תצוה | האור שלא כבה, דרכו של משה רבינו לעבודת האדם скачать в хорошем качестве

תצוה | האור שלא כבה, דרכו של משה רבינו לעבודת האדם

"ואתה תצווה את בני ישראל". מדוע נאמר בכאן לשון "ואתה", ולא נאמר בפשטות "צו את בני ישראל" כפי שנאמר בפרשת אמור? השאלה הזו, שהטרידה את גדולי ישראל, נוגעת גם לעצם הציווי – מדוע היה דווקא משה רבנו זה שיצווה על מצוות הדלקת הנרות? מבואר בפירוש הכלי יקר, כי הציווי קשור לבקשתו של משה רבנו שתתגלה נוכחות ה’ גם מחוץ לקודש הקודשים. בעוד שבתוך הארון היו מונחות הלוחות ובהן אותיות ״מ״ ו״ס״ העומדות בנס – ביטוי לנוכחות המתמדת של השכינה – ביקש משה שתהיה נוכחות גלויה גם במקום העבודה: במנורה, בשולחן ובנרות המאירים. על כן נאמר "ואתה תצווה" – אתה, משה, המחבר שמיים וארץ, אתה הוא שראוי לצוות על האור התמידי. "נר תמיד". אף שהמנורה כולה הודלקה מערב עד בוקר, דווקא הנר המערבי דלק תמיד – מערב עד ערב, ללא הפסק, ואף בשעת ההטבה לא כבה. זהו אות לנס גלוי המעיד על השראת שכינה תמידית. בחז"ל נמסר שבימי שמעון הצדיק הנר דלק שמונים שנה רצופות, וממנו היו מדליקים את שאר הנרות. על פי דברי חכמי הפנימיות, רמוז בכך יסוד עמוק: כל אדם מישראל זכה להיברא בצלם אלוקים, בעל כוח יצירה, חכמה ויוזמה, אך רק יחידים מעטים מקדישים את עיקר מגמתם לאהבה, יראה ודבקות. הם הם ה"נר תמיד" שבדור – הצדיקים המחברים שמיים וארץ, המעלים את החומר ומזככים אותו. כשם שהשמן נמשך אל האש ונהפך לאור, כך עבודת האדם בתורה ובמצוות מגלה את האור האלוקי מתוך העולם הגשמי. משה רבנו, המבקש להאיר את העולם באור ה’, הוא ההולך לפני ישראל ומוריד תפיסת עולם זו בציווי: ואתה תצווה. מי שבכוחו לעלות אל השמים ולקבל תורה, ולרדת אל הארץ ולהאיר לעם – הוא הראוי לצוות על "נר תמיד". מכאן נלמד גם לכל אחד מישראל, הייעוד הוא להיות נר חי, דולק תמיד – אדם המחבר שמיים וארץ, עוסק בתורה ובתיקון המידות, ומאיר את הסביבה באור השכינה. #פרשת_תצווה #ואתה_תצווה #נר_תמיד #נר_המערבי #משה_רבנו #שמעון_הצדיק #כלי_יקר #מקדש #מנורה #אור_התמיד #שכינה #חסידות #תיקון_המידות #דבקות #אהבה_ויראה #קודש_וקודשיהם #הרב_ארז_עויזר_גזית #שיעור_תורני #תורה #מחשבת_ישראל #קבלה #תנ"ך