האם התפילה שלי עוזרת? - תמר ביטון скачать в хорошем качестве

האם התפילה שלי עוזרת? - תמר ביטון

לעוד שאלות: https://goo.gl/CbKkdL אז אני אתחיל ממחקרים שנעשו בעולם, לא יהודיים בכלל,שמראים שחולים שאנשים התפללו עליהם החלימו יותר מהר מחולים שלא התפללו עליהם. מה ההסבר לזה? מה אנחנו יכולים להבין מזה? אני חושבת שקודם כל, ברמה הראשונית בנאדם שיודע שמתפללים עליו אז הוא שייך. יש לו קהילה, יש לו משפחה, מישהו אכפת לו, יש איזו תחושה שדואגים לך. ואז באופן אפילו לא מודע יש לו בשביל מה להתאושש, יש לו אל מה לחזור, יש לו בשביל מה להחלים, כי יש איזו שהיא קהילה מתפללת, יש אנשים שהוא שייך אליהם. כלומר בעצם, התפקיד של התפילה זה ליצור איזה שהוא כוח אופטימי, איזו שהיא חשיבה חיובית. תפילה נועדה לחנך אותנו לקוות, ובעצם התפילה שנקראת עבודה שבלב היא עבודה, היא לא הפתרון. התפילה היא לא הפתרון - התפילה היא התהליך. היא העבודה שאנחנו עובדים כדי לייצר חשיבה חיובית, כדי לייצר עולם יותר אופטימי, עולם שיש בו יותר תקווה. השורש להתפלל, לפלל, זה לקוות. אנחנו אומרים בתהילים: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'". למה פעמיים? אנחנו מקווים, אנחנו מתפללים, ואז לכאורה מגיע הפתרון: "חזק ויאמץ ליבך", אבל עדיין צריך להתפלל כי התפילה היא לא רק משהו תכליתי שחותר לפתרון, אלא היא איזה שהוא תהליך, איזה שהיא עבודה נפשית שבעצם יוצרת. אדם מתפלל הוא אדם אופטימי, הוא אדם שמאמין בשינוי, הוא אדם שחושב חיובי. אדם ששייך לקהילה מתפללת הוא אדם שיש לו שיש לו אמונה ויש לו גם ענווה. אני רוצה להקריא קטע באמת מאוד מאוד יפה, ממש שירה של הרב קוק, שעוסק בתפילה בתור אידיאל של כל העולמים. אני לא אקריא הכול. הוא מתאר כאן שכל העולם כולו - יש איזה תפילה חרישית שנמצאת לה בעולם בכל הטבע, בכל הקוסמוס. הוא אומר: "כל ההוויה כולה למקור חייה היא עורגת - כל צמח וכל שיח וכל גרגר חול וכל רגב אדמה; כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים מכוסים; כל קטני היצירה וכל גדוליה". ואז הוא אומר כאן משפט מדהים ממש, מבחינה לשונית אחד המשפטים היפים בעברית. הוא אומר ככה: "הכול הומה, שואף, אורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון". הוא מצליח כאן בצורה מדהימה להגיד לנו כמה מילים שיש בהן תקווה וציפייה ועריגה, אבל כל אחת מהן רומזת לקול אחר בטבע. "הכול הומה" - אנחנו שומעים את היונה הומה; "הכול שואף" - אנחנו שומעים את הנחש השואף על הארץ; "הכול עורג" - אנחנו שומעים את האייל העורג על אפיקי מים; "והכול שוקק" - אנחנו שומעים את המים השוקקים. הוא מצליח כאן במילים שכולן תקווה, מילים שונות בעברית שכולן תקווה, אבל תקווה שיוצרת מקהלת טבע כזו שכל הטבע כולו מתפלל. ואז מה תפקיד של האדם בתוך זה? התפקיד של האדם לספוג את כל השקיקות האלו, להיות קשוב, להיות דרוך, להבחין בכל הקולות האלה בטבע, ועל ידי התפילה לרומם ולהעלות. הוא אומר: "את התפילה המכה גלי אורה, יוצאת בחופש עוזה, בהגיון שיח קודשה, למרחבי אל". כלומר יש כאן משהו, אדם הופך להיות מן משפך הפוך כזה ששואב את כל הקולות של הטבע ומעלה אותם למעלה. זה קטע נפלא שאומר שהתפילה היא תקווה והיא חיבור, והיכולת שלנו כבני אדם היא לאסוף את התקווה הזאת. ולכן אני לא יודעת אם זה עוזר, אבל אני בטוחה שזה מעורר בעולם כוח יותר חיובי שהוא עוזר. חדר השאלות נוסד בסיוע משפחתו של זאב ז"ל לעילוי נשמתו ובתמיכת: The Honey Foundation for Israel