האם צבאות מתאימים למלחמה בטרור скачать в хорошем качестве

האם צבאות מתאימים למלחמה בטרור

האם צבאות מתאימים למלחמה בטררור: שיחה עם ד״ר אורי מילשטיין בשבעה באוקטובר קרסו כל מערכות הכוח של צה״ל. נחשף חוסר יכולתו להגן על המדינה ולספק לה ביטחון. ארגון טרור הצליח לתעתע בעוצמת צה״ל וביצע טבח מחריד באזרחים ישראלים. באמצעות עורמה זו הצליח להציב את המושג ״פלסטין״ במרכז השיח העולמי, וטלטל מערכות פוליטיות במדינות רחוקות מאזורנו. למרות שצה״ל ידע שהוא אינו מוכן למלחמה שנכפתה עליו, הוא הגיב בפזיזות ובעוצמה של חיה פצועה שגרמה להריגתם של עשרות אלפי אזרחים בעזה ללא כל תועלת. כשלון צה״ל בעזה הקהה את חומרת הפשע של חמאס, גרר את ישראל בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג, והגדיר את הישראלים כחשודים ב״ג׳נוסייד״. בעיני האינטליגנציה העולמית הרג המוני וללא אבחנה הפך את הפלסטינים לנרדפים שראויים לחמלה ואת ישראל למעצמה קולוניאליסטית שחובה לגנותה. העולם האקדמי והאינטלקטואלי כמרקחה. אירועי באוקטובר 2023 מהווים להערכתי תפנית בהיסטוריה העולמית ובישראל בפרט. תפנית זו באה לידי ביטוי גם בתחומים נוספים. איש אינו מערער על כך שצה״ל וממשלת נתניהו חיסלו את כוחו הצבאי של חמאס, מוטטו את המנגנון הצבאי והפוליטי של חיזבאללה וגרמו לכך שהשלטון באיראן נתפס כאיום על היציבות העולמית. ההתקפה הישראלית על שלטון האייתולות לא הרגה חיילים ולא התכוונה לפגוע באזרחים. לכן, היא המחישה את המעבר לעידן חדש של מלחמות טכנולוגיות ממוקדות, שמחליפות את הרג החיילים והאזרחים. במלחמות העבר חיילים הרגו חיילם, או חיילים הרגו אזרחים. המלחמה הטכנולוגית שונה מכל מלחמות העבר. עם זאת, ישראל משלמת על כך מחיר כבד מבחינה כלכלית, ובערעור בטחונו האישי של האזרח. אחרי מלחמת העולם השנייה ארה״ב הרגה מיליוני אזרחים, ללא תועלת, במלחמותיה בקוריאה, וייטנאם, עיראק ואפגניסטן. מלחמת ישראל באיראן יצרה מודל מלחמה חדש, מדויק מדעית, מדוד פוליטית ומתוכנן בקפידה. במלחמה זו לא הורגים חיילים ולא הורגים אזרחים במכוון. אופי המלחמה השתנתה והיא מתנהלת בעיקר בשדה הטכנולוגי והדיפלומטי. כך התנהלה בשנות השישים המלחמה הקרה בין ארה״ב לברית המועצות. לא נורו בה יריות ולא נהרגו בה חיילים. ההכרעה התנהלה בתחומים לא צבאיים. כך גם היום מתנהלת ״מלחמה״ בין ארה"ב לסין, בלי שנשפך בה דם. בעיצומה של התפנית נכנס לזירה שחקן מסוג חדש שהפוליטיקה העולמית מתקשה לעכל את שיטותיו. דונלד טראמפ לא משחק לפי הכללים. הוא בז לשפה הדיפלומטית ולרטוריקה של קלישאות, עקרונות אחרים מנחים אותו. הוא מנהיג מעצמה ראשון שהכריז מראש על התנגדותו למלחמות. הכרזה אנטי מלחמתית שעשויה לזכות אותו בפרס נובל לשלום. מיד עם היבחרו בעט בשני הצדדים הנלחמים באוקראינה, נזף ללא גינונים בישראל והציע הצעות לא-שגרתיות כמו הפיכת עזה לריוויירה – הצעה שאין לראותה כתוכנית אופרטיבית, אלא כהצהרה חתרנית, גאונית במגמתה החיובית. עצם העלאתה מטלטלת עדיין את כל השחקנים בזירה: מדינות ערב, האיחוד האירופי, ארגוני הטרור והקהילה הבינלאומית. כולם נאלצו לבחון מחדש את סיסמאות העבר ולחפש פתרונות. אם לא די בכך נשיא ארה"ב בועט בחוק הבינלאומי, ערער על עצם קיומם של מוסדות דוגמת האומות המאוחדות וארגוני הסיוע הבינלאומיים, שפשטו את הרגל מוסרית ותפקודית. אין ודאות שיצליח במלאכתו, אך עצם הופעתו משנה את כללי המשחק: הוא דוחף את העולם לחשיבה רדיקלית שאינה כפופה לרטוריקה המיושנת. היום, אחרי קריסת המערכות בצה״ל, אחרי מותם של אלפי אזרחים חפים מפשע בעזה ואחרי הכתם המוסרי שדבק על מצחה של ישראל, ולאחר השחרור הצפוי של החטופים וסיום הלחימה בעזה – אנחנו נעמוד בפני הכרעה היסטורית. ניצחון צבאי לבדו אינו מענה לתכנון עתידה של ישראל. אם ננהג בתבונה אנחנו יכולים למנף את התפנית הגלובלית הנוכחית כדי לבחון מחדש את נרטיב קיומנו. בשלב זה ישראל ניצבת בפני הזדמנות נדירה: לא רק לשקם את תדמיתה הבינלאומית, אלא אף להוביל יוזמה שתעצב מחדש את פני האזור. לא עוד התנהלות מתוך קיבעון של לוחמה נצחית באויב, אלא זניחת האקסיומה הנפוצה שנגזר עלינו להילחם לעולמי עד באויב הערבי. עלינו לעכל שאנחנו חיים בקדמת אסיה, לא באירופה ולא באמריקה, אלא באזור בו צמחו התרבויות המפוארות של העולם העתיק. עתידנו תלוי ביכולתנו להשתלב בסביבתנו הגאוגרפית ולחיות עמה בהרמוניה. לא עוד השקעות עתק בתעשיות ביטחוניות שלא הצליחו להבטיח את ביטחוננו האישי, אלא הפניית משאבים אלה לפרויקטים שיבטיחו פריחה כלכלית אזורית וטיפוח יזומות מדעיות ותרבותיות שיאפשרו חיים הרמוניים עם סביבתנו. להערכת רבים המשטר הנוכחי באיראן לא רחוק מקריסה. משטרו של בשאר אסד התמוטט וסוריה עדיין מחפשת את מקומה במרחב. לבנון, שנחלצה מתלותה הפוליטית בחיזבאללה, מצויה בוואקום שלטוני. בתוך מציאות תזזיתית זו ישראל יכולה לגלות תעוזה רעיונית. זה הזמן להערכתי לצאת בהצהרה פרוגרמתית לכיוון שכנותיה, סוריה ולבנון, ולהציע להם ברית פדרטיבית בין שלושת המדינות, דוגמת ההסכמים שבאיחוד האירופי, לטובת הקדמה באזורף ולמען היציבות בתוכן. היוזמה הישראלית תציב אתגר בפני שתי מדינות שכנות אלה ותאלץ מוקדים פוליטיים ואינטלקטואלים בעולם להגיב להצעה. להערכתי ברית פדרטיבית זו צפויה לקבל תמיכה מארה״ב וממדינות ערב המתונות. ברית כזו תערער את אחיזתה של איראן באזור, ותשמיט את הקרקע מתחת לאיום הקיומי של ישראל.