תמר שור | מאלף ועד תניא скачать в хорошем качестве

תמר שור | מאלף ועד תניא

וְהִנֵּה עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן. היינו ביציאה מהאוטומט, כל העניין של התניא הוא לכוון אותנו לחיות חיים מלאים. אנחנו הרי לא יודעים מה צופן לנו העתיד, בע"ה אנחנו בדרך לגאולה האמיתית והשלמה וכל הפחדים שלנו יעלמו כלא היו. אבל לעת עתה, מה יש לנו לעשות? לפעול ולמצות את כח החיים שלנו עד לקצה העליון. העצבות, היא מגסות הרוח שאינו מכיר במקומו, כך לימד אותנו האדמו"ר הזקן הוא גם הבהיר שעצבות יש לה מקום כגורם מקדם למרירות ולמרירות יש מקום כאשר היא מובילה אותנו לפעולה ולשינוי מצב. אבל לשהות בעצבות רק לשם העצבות, אין שם חיים. הוא אומר את זה כל כך מדוייק בפרק לא': כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בליבו. בעצבות אין חיים, לכן אין לה זכות קיום מעבר לשעה-שעתיים, אבל רק כתחנת מעבר. עכשיו, ברור לי שיש מקרים קצת יותר קשים ומאתגרים מכסף שנגנב, אנשים מאבדים ילדים, מאבדים בריאות, מאבדים תקווה, העצבות היא לא דבר של מה בכך שאפשר לבטל אותו במחי יד. ועדיין! העצבות לא מקדמת אותנו לשום מקום. האם היינו יכולים לקחת את העצב ולרתום אותו לפעולה מתוך המרירות על המצב? האם משם אנחנו יכולים להתקדם לאהבה ולשמחה?! זו תנועת הנפש המצופה מאיתנו וזה סימן שאנחנו מסוגלים לכך! גם במקרה הקטן שלי, ישבתי שם עם עצמי ובהיתי בארנק הריק. החלטתי לא ליפול לאוטומט אצל לפעול מתוך מנוחת הנפש. התקשרתי לסופר בדקתי שהכסף לא נפל שם במקרה, עליתי לאוטו, בדקתי את הסביבה ובסופו של דבר הבנתי שכנראה הארנק נפל לי מהכיס, עבר שם אחד שבדק את תוכנו ולאחר שלקח את הכסף ראה את הכתובת שלי בתז והניח לי אותו ליד הדלת עם כל הכרטיסים, ממש גנב חסידי ומוסרי! הלכתי למקום של לימוד הזכות, הלכתי למקום של אהבה ושמחה. לא מצדיקה לרגע את המעשה שלו אבל יחד עם זאת, הצלחתי להעלות על עצמי חיוך כשחשבתי איזו שמחה הייתה לו שנפל על ארנק מדושן שכשזה. האם הייתי רוצה שהכסף יישאר אצלי? בוודאי! זה לא נחמד לרוקן את החשבון ככה פעמיים ביום, ועדיין - הכסף הזה כנראה היה צריך לצאת ממני, עדיף לי שהוא יילך למישהו אחר ולא ייצא על תרופות או תיקוני רכב בתאונה. הקב"ה ב"ה יודע מה הוא עושה. אני יכולה ללמוד מזה להכניס את הארנק לתיק בפעם הבאה, בהחלט הופקו לקחים ויושמו, ועדיין אני מרגישה שהיה סוף טוב לסיפור הזה למרות שהכסף לא חזר אליי. הסוף הטוב היה היכולת שלי לבחור להגיב אחרת. לבחור לראות את הטוב גם בסיטואציה הזו. לבחור ללמד זכות גם על השני למרות שהמעשה שלו אסור בתכלית האיסור, לפחות לזכור שגם הוא יהודי עם חלק אלוקא ממעל ממש, פשוט הבחירות שלו שגויות, וייתכן שמקומו הביא אותו לזה וכל שאר הדברים שלמדנו בפרק ל' על ענווה והרכנת ראש מול אדם ומציאות. אין פה הצדקה למעשה עוול אבל בהחלט יש פה הצדקה של המציאות. כאילו אם הייתי מתעצבנת וכועסת זה היה משנה את העובדה שהכסף נעלם. הסוף הטוב היה שלי היה טוב.