Скачать с ютуб המקורות ההיסטוריים לסיפורי יציאת מצרים в хорошем качестве

המקורות ההיסטוריים לסיפורי יציאת מצרים

הישראלים הראשונים הם תושבים אוטוכטוניים שהתגבשו כקבוצה נפרדת בתוך אוכלוסיית כנען כתוצאה ממוטציה דמוגרפית בחברה הכנענית ועקב נדידת כפריים מרוששים לאזורי ההר. לפי תסריט זה, אוכלוסיית ההר המרכזי והרי עבר הירדן המזרחי, משם צמחו ממלכות ישראל ויהודה, אינה אלא רובד חברתי כנעני שהתגבש כזהות אתנית חדשה. תמונת מצב זו של אוכלוסייה כפרית לצד ערי כנען תואמת את סיפורי האבות ואת אגדות המושיעים שבספר שופטים, כפי שהשתמרו בזיכרונם של הישראלים בימי במלוכה. בסיכומו של דבר אפשר לומר שהישראלים הם כנענים שהתיישבו מחוץ לערי המלוכה הכנעניות, אליהם הצטרפו נוודי השׁוֹסוּ מן הדלתא של הנילוס וקבוצת לויים שהגיעו ממצרים לאדום ומדיין. הם הביאו איתם אל חדש, יהוה, משעיר שבאדום לישראלים בכנען שפולחנם קשור לאֵל, בעל ואשרה. הכנענים המקוריים הלכו והצטמקו על חשבון האוכלוסייה הכפרית עד שלבסוף הכנענים נטמעו בהדרגה בישראלים בתקופת המלוכה. הטקסטים המקראיים הרבים שמזהירים את בני ישראל מהשפעתם הרעה של שבעת עמי כנען משקפים מצב ביניים, שבו מיעוט כנעני מפוזר חי עדיין בקרב רוב ישראלי. בגרסותיו הקדומות, סיפור יציאת מצרים לא דומה לסיפור הסינכרוני שבנוסח המסורה. הוא לא כלל מסורות שנוספו לו במשך הזמן כגון מסורת הנדודים במדבר ומתן התורה, אכילת המן, מסורת קורבן הפסח וחג המצות ונושאים כמכת בכורות והליכת בני ישראל בתוך הים ביבשה. סיפורים משניים אלה התפתחו בנפרד ונוספו לסיפור המקורי של הבריחה ממצרים. בהנחה שחיבורה של שירת הים או ״שירת מרים״ קדם למאה ה-7 מתברר שהיא לא כללה את קריעת הים והליכת בני ישראל בתוכו ביבשה אלא רק את טביעת צבא מצרים בים. עורך כוהני דאג להוסיף משפט סיום בפרוזה לטקסט פואטי: ״כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם, {ס} וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם, אֶת-מֵי הַיָּם; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם. שמות טו, יט