לאלוהים את אשר לאלוהים | "תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר" (מתי כ"ב 21) скачать в хорошем качестве

לאלוהים את אשר לאלוהים | "תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר" (מתי כ"ב 21)

קרבו לאלוהים ויקרב אליכם (יעקב ד' 8) לאלוהים את אשר לאלוהים כתיבה: רישט שומר "אָמַר לָהֶם: "אִם כֵּן, תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֶאֱלֹוהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹוהִים" (מתי כ"ב 21). כשנציגי אסכולות דת שונות שאלו את ישוע שאלות, הם לא תמיד חיפשו מטרות ערמומיות. אבל במקרה הזה מודגש ש"הַפְּרוּשִׁים הָלְכוּ וְהִתְיָעֲצוּ כֵּיצָד לְהַכְשִׁיל אוֹתוֹ בִּדְבָרוֹ. שָׁלְחוּ אֵלָיו אֶת תַּלְמִידֵיהֶם יַחַד עִם חֲסִידֵי בֵּית הוֹרְדוֹס..." (מתי כ"ב 15-16). זה בעצם היה ניסיון מוסכם בין הפרושים ואנשי הורדוס, ניסיון מתוכנן וערמומי למצוא סיבה להאשים את ישוע. הם ציפו שכל תשובה אפשרית לשאלה "הַאִם מֻתָּר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר אוֹ לֹא?", תסית נגד ישוע את העם או את השלטונות הרומיים. אם ישוע היה אומר שצריך לתת מס לשלטונות הכיבוש, הוא היה הופך לבוגד בעיני העם. אם ישוע היה אומר שלא צריך לתת מס, אז היה אפשר להאשים אותו בהסתה למרד נגד השלטונות הרומיים. אבל הפרושים ואנשי הורדוס טעו: לפניהם עמד גדול יותר משלמה (מתי י"ב 42, לוקס י"א 31). המשיח ענה להם: "תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֶאֱלוֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹוהִים". "כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ זאת הִשְׁתָּאוּ, הִנִּיחוּ לוֹ וְהָלְכוּ". ולאלה ששמעו את התשובה, ואנחנו ביניהם, חשוב להבין מה זה אומר לתת "לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֶאֱלֹוהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹוהִים". בעיקרון בביטוי הזה ישוע מציג שני ממדי שלטון, שתי סמכויות: שלטון הקיסר ושלטון אלוהים. הקיסר מהווה עבורנו את השלטון הארצי, ואלוהים את השלטון האלוהי. וכל אדם משתמש במה שנמצא בשליטת הקיסר ובמה שנמצא רק בשליטת אלוהים לבדו. שאול השליח קורא לנו להתייחס נכון לרשויות הארציות: "כָּל אָדָם יִכָּנַע לְרָשׁויּוֹת הַשִּׁלְטוֹן, שֶׁהֲרֵי אֵין שִׁלְטוֹן אֶלָּא מִטַּעַם אֱלוֹהִים, וְהַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנּוֹכְחִיִּים נִקְבְּעוּ מִטַּעַם אֱלוֹהִים. לְפִיכָךְ כָּל הַמִּתְקוֹמֵם נֶגֶד הַשִּׁלְטוֹן מִתְנַגֵּד לְצַו אֱלוֹהִים, וְהַמִּתְנַגְּדִים יָבִיאוּ עַל עַצְמָם מִשְׁפָּט. הֲרֵי אֵין פַּחַד הַשַּׁלִּיטִים עַל עוֹשֵׂה הַטּוֹב, אֶלָּא עַל עוֹשֵׂה הָרַע. הַאִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁלֹּא לִפְחוֺד מִן הַשִּׁלְטוֹנוֹת? עֲשֵׂה אֶת הַטּוֹב וְתִזְכֶּה לְשֶׁבַח מֵהֶם. הַשִּׁלְטוֹנוֹת הֵם מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהִים לְטוֹבָתְךָ. אַךְ אִם תַּעֲשֶׂה אֶת הָרַע, עָלֶיךָ לִפְחוֺד; שֶׁהֲרֵי לֹא לְחִנָּם הֵם מַחֲזִיקִים בַּחֶרֶב, כִּי מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהִים הֵם לִנְקוֺם וְלִשְׁפּוֺךְ זַעַם עַל עוֹשֵׂי הָרַע. לָכֵן עָלֶיךָ לְהִכָּנַע לֹא רַק בִּגְלַל הַזַּעַם, אֶלָּא גַּם בִּגְלַל הַמַּצְפּוּן. וְלָכֵן אַתֶּם גַּם מְשַׁלְּמִים מִיסִּים, כִּי מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהִים הֵם הַשּׁוֹקְדִים עַל מִלּוּי תַּפְקִידָם זֶה. תְּנוּ לְכָל אָדָם מָה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ: מַס לְמִי שֶׁעַל הַמַּס; מֶכֶס לְמִי שֶׁעַל הַמֶּכֶס; יִרְאָה לְמִי שֶׁרָאוּי לִירוֺא מִמֶּנּוּ; כָּבוֹד לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד. אַל תִּהְיוּ חַייָּבִים דָּבָר לְאִישׁ..." (רומים י"ג 1-8). אנחנו משתמשים במה שבשליטת הקיסר: משטרה, צבא, מערכת הבריאות הממשלתית, מערכת החינוך וכו'. ועל כל הדברים האלה אנחנו משלמים מיסים. וגם הכסף שאיתו אנחנו משלמים מודפס על ידי הממשלה. לכן "תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר". ומנקודת המבט של המשיח, לפי הכתובים ולימוד השליחים, זה בסדר לעשות זאת. ומה זה אומר "לֶאֱלֹוהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹוהִים"? אם לקיסר אנחנו צריכים לתת מס, מה אנחנו צריכים לתת לאלוהים? הרי לפי המילים של ישוע, אנחנו צריכים לא רק לתת "לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר", אלא גם "לֶאֱלֹוהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹוהִים". אם לקיסר אנחנו נותנים את מה שבשליטתו, אז לאלוהים אנחנו נותנים את מה שנמצא רק בשליטתו לבדו – את החיים שלנו, את עצמנו. הרי זה הוא יצר אותנו. הרי "הוּא נוֹתֵן חַיִּים וּנְשָׁמָה וְכָל דָּבָר" (מע"ש י"ז 25). כל יצור חי ממשיך להתקיים בכל רגע רק כי אלוהים מאריך את חייו כל רגע ורגע. לכן, לתת לאלוהים את אשר לאלוהים, כלומר לתת את עצמנו למקור חיינו וזהשומר אותם – זה מה שמלמד אותנו ישוע, כתבי הקודש ולימוד השליחים. שאול השליח בפנייה לנושעים, כלומר לאלה שלא רק נוצרו על ידי אלוהים, אלא גם נקנו משלטון השטן, החטא וחיי ההבל, אומר להם: "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי גּוּפְכֶם הוּא הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקּוֺדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵאֵת אֱלוֹהִים, וְכִי אֵינְכֶם שַׁייָּכִים לְעַצְמְכֶם? הֲלֹא בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם, לָכֵן כַּבְּדוּ אֶת אֱלוֹהִים בְּגוּפְכֶם" (ה-1 לקור' ו' 19-20). ככל שהאדם קרוב יותר לאלוהים כך הוא מבין את המציאות הזאת יותר לעומק: הוא נוצר על ידי אלוהים, נקנה על ידי המשיח, הוא לא שייך לעצמו, והוא אחראי בפני אלוהים על מה ולמי הוא נותן את עצמו. אדם קרוב לאלוהים תמיד יסדר את חייו, ינצל את הזמן שלו, ישקיע את האמצעים שלו ויתכנן את התוכניות שלו בהתאם ובהדרכת מי שהוא שייך לו. אדם קרוב לאלוהים רואה בכל גופו ובכל איבר בו כלי נשק של צדק: "מִסְרוּ אֶת עַצְמְכֶם לֶאֱלֹהִים כַּאֲנָשִׁים חַיִּים שֶׁהוּקְמוּ מִן הַמֵּתִים, וְאֶת אֵיבְרֵיכֶם תִּמְסְרוּ לֶאֱלוֹהִים כְּכֵלִים שֶׁל צֶדֶק" (רומים ו' 13). כשאנחנו נותנים לאלוהים את שלו, אנחנו הופכים ליותר קרובים לאלוהים, ואלוהים אלינו, כפי שכתוב "קרבו לאלוהים ויקרב אליכם" (יעקב ד' 8).