הרב יהודה ניר: "לא תתגודדו" והאחדות בפורים скачать в хорошем качестве

הרב יהודה ניר: "לא תתגודדו" והאחדות בפורים

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה הרמבן בפירושו למסכת מגילה מעלה שאלה הלכתית מדוע חכמי ישראל ובראשם מרדכי ואסתר לא קבעו יום אחד לחוג את פורים ולא חששו לאיסור לא תתגודדו אני תמה מאד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לעשות ישראל אגודות במצווה הזו, ואף על גב דליכא הכא משום לא תתגודדו דהו"ל שני בתי דינים בשתי עיירות כדאיתא בפ"ק דיבמות מ"מ לכתחילה למה חלקום לשתי כתות, ועוד היכן מצינו בתורה מצוה חלוקה בכך והתורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון תשובתו של הרמב"ן מבוססת על פרשנות מקראית למגילת אסתר ובבסיס התשובה מונחת הנחת יסוד שהמנהג לקרא את המגילה היה תהליכי בשנה הראשונה לאחר נס פורים כולם חגגו את פורים וקריאת המגילה הערים הפרוזות ביום יד באדר והמוקפות בטו אולם שנים לאחר מכן רק הפרוזים המשיכו לנהוג בכך בגלל גודל הנס שהיה להם ואילו הערים מוקפות החומה לא חגגו כלל משום שהיו מוגנים לא הרגישו את גודל הנס התהליך ממשיך ולאחר כמה שנים שוב לאחר שגילו שיש לחג הפורים מקור בתורה הורה מרדכי ובית דינו לכלל ישראל לכל היהודים לפרוזים ולמקפים כאחד לחוג את פורים הפרוזים המשיכו לנהוג כפי מנהגם הקדום לחוג ביום יד משום שהנס שלהם היה גדול בגלל גודל הסכנה ובמיוחד בארץ ישראל ששם היו רוב ישראל ורב עריהם היו פרוזות כי עדיין לא הספיקו לבצר את הארץ לעומת זאת היהודים שישבו בערים המוקפות שהרגישו את הנס בצורה יותר קטנה חגגו בטו כפי שחגגו בשושן בשנה הראשונה כלומר לא איחדו כדי להבליט את גודל הנס שהיה בארץ ישראל אם חשבנו שבזה התהליך נגמר מספרת המגילה שהיהודים פחדו לחוג את ניצחונם מחשש לתגובת הגויים ולכן מרדוכי שולח אגרת נוספת בחותמתה של אסתר המלכה שציוותה לעשות כן ובלשונו של הרמב"ן וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה, לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם, ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא, וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין, וכענין שאמר בהם בספר עזראו יהי כאשר שמעו סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד ויקשרו כלם לבוא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר [עליהם] יומם ולילה מפניהם, וכשנעשה הנס עשו כולם יום נוח ומשתה ושמחה, דכתיב ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר ונוח בארבעה עשר ועשה אותו יום משתה ושמחה, ושל שושן עשאו ג"כ ממחרת הנס שלהן, וזה היה בשנת הנס בלבד ולאחר מיכן בשנים הבאות עמדו פרזים ונהוג מעצמן לעשות יום ארבעה עשר שמחה ומשתה ויום טוב, אבל מוקפין לא עשו כלום לפי שהיה הנס גדול בפרזים והיה עליהם הסכנה יותר כדפרישית. וזהו שכתוב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום י"ד לחודש אדר שמחה ומשתה ולא הוזכרו כאן מוקפין כלל. אחר זמן לאחר שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו סמך מן התורה, עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל שכולן היו בספק, וראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה נסם גדול ושהם התחילו במצוה תחלה לעשות להם לבדם יום טוב, לפיכך קבעו יום טוב של פרזים ביומן ושיהא מיוחד להם, ושל מוקפים קבעו ביום נוח של שושן, וזהו שכתוב ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים לקיים עליהם להיות עושים את יום י"ד ואת יום ט"ו, כלומר שלח להם שיקבלו כולם לעשות זכר לנס ולא יאמרו הרחוקים משושן ומא"י לא היו המן וסיעתו באין עלינו, וקבלו ישראל עליהם הדבר, זהו שכתוב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כלומר שקבלו מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמן ומה שכתב מרדכי שצוה לכולם לעשות כן, ונתן טעם כי המן בן המדתא צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם הוסיף בכאן מלת כל שהיה הנס לכלם אפי' למוקפים, והיינו דאמרינן בגמ' מדפרזים בי"ד מוקפין בטו שלא הותקן יד אלא לפרזים שהתחילו בו, ומקשי ואימא מוקפין כלל לא, שלא תקנו אלא מה שהתחילו בו, והשיב אטו לאו ישראל נינהו לשלוח למקצת ישראל ולא לכלם, ועוד מהודו ועד כוש כתיב, דכתיב במצותו של מרדכי אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים דהיינו מהודו ועד כוש ועם כל זה היו בישראל מתיראים לנהוג זה בפרהסיא עד שחזר מרדכי ושלח להם חותם המלכה שצותה לעשות כן ושוב לא נתייראו שהיו אומרים מצות המלכה אנו עושין, זהו שכתוב ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים האלה ר' שלמה הלוי אלקבץ בפרושו מנות הלוי מתאר גם קבלת המצוות בפורים כתהליך הדרגתי ומובחן בין ערים הפרוזים לבין הכרכים המוקפים חומה בתחילה פורים נקבע כיום משתה ושמחה וזאת שהמשתאות היו אירוע מרכזי בחצר המלך אחשוורוש וזה היה מנהגם של בני שושן אולם הערים הפרוזות שהרגישו את גודל הסכנה ולכן הם נהגו בו כיום טוב ממש הכולל איסור מלאכה ולא רק כיום משתה וקיבלו על עצמם את מצוות משלוח מנות "על כן היהודים הפרזים .. עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו" מרדכי ראה כיצד נהגו היהודים במקומות השונים ושילב בין המנהגים מחד הוא התנגד להפיכת פורים ליום טוב ומאידך הוא תיקן שכולם ינהגו במצוות משלח מנות בהמשך מרדכי מוסיף לתקן את מצוות מתנות לאביונים כדי לפצות על ביטול היום טוב "להשלים כוות הפרזים במה שהיו עושים יום טוב שאין לך קילוס גדול ממתנות לאביונים