שיח גלריה בפתיחת התערוכה ״וידעת היום״ י׳ בשבט תשפ״ו 28.2 скачать в хорошем качестве

שיח גלריה בפתיחת התערוכה ״וידעת היום״ י׳ בשבט תשפ״ו 28.2

כמעט חמש דקות של שיח גלריה בפתיחה של וידעת היום תפילת עלינו לשבח היא הכרזתנו על היותנו עדים. התפילה מורכבת משתי פיסקאות, בפיסקה ראשונה אנחנו מודים לה׳ על הטוב ומודים בכך שהעולם שלנו הוא בעצם שלו. בפיסקה השניה אנחנו מבקשים את הרגע הזה שבו כל יושבי תבל יכירו במלכות ה׳ וזו בקשת הגאולה. כל פיסקה בתפילה פותחת באות ע׳ ומסתיימת באות ד׳, ובכך אנחנו מבטאים את היותנו שני עדים. אך עדים למה? אנחנו, עם ישראל, נקראים להיות העדים שמלווים את המהלך האלוקי שבו העולם מתפתח ומבשיל מכאוס לשלמות, מהתכחשות להכרה, ומבלבול לגאולה. אנו נקראים ללוות את התהליך הארוך והכואב הזה מתוך עדות וידיעה. אני אוהבת להמשיל תהליכים בציור לתהליכים רוחניים. למה קשה לצייר? כל מי שמנסה לצייר חווה פער בין מה שהוא היה רוצה לצייר לבין איך שהציור יוצא בפועל. כדי לגשר על הפער הזה הציירים המיומנים עמלים כל חייהם כדי ללמוד ולהשתפר עוד ועוד, ומייחלים לרגע שבו מה שדמיינו שהציור יהיה אכן יתממש לנגד עיניהם. מעטים הם המצליחים בכך. למה זה כל כך קשה? מה הבעיה פשוט לדמיין משהו ואז להעביר אותו לציור? זה קשה מאוד כי ציור זה התנסחות, זה ביטוי של רעיון. בדיוק כמו שאנחנו נזקקים למילים כדי לדבר אנחנו נזקקים לכלים תבוניים כדי לצייר. הרעיון שאנחנו רוצים לצייר הוא אידיאלי, ולכן חסר אחיזה במציאות. הוא אמורפי, כמו עשן שמתעופף באוויר. המרת הרוח לחומר חייבת לעבור דרך תחנות מצמצמות רבות, והראשונה שבהן היא תחנת הענווה, ההבנה שאינני מבינה. התחנה הזאת היא ההסכמה להבין שהפרשנות הראשונית שלי שגויה ושעלי ללמוד לפרש אחרת. והיא ההסכמה לטעות ולתקן ולדייק שוב ושוב. והיא ההסכמה לוותר עכשיו על רוב הרעיון כדי להתמקד במה שאני מסוגלת לתפוס לעת עתה. והיא ההסכמה לעבור תהליך בניה בשלבים, לאורך זמן, סבלני ומייגע. אלו הם הכלים המאפשרים יצירה של ציור, והם המאפשרים גישור על הפער בין ידיעת היש כפי שהוא לבין הידיעה החלקית העכשווית. השבוע שמעתי מפי הרב מנוסי שכך גם מלמדים אותנו חז״ל במסכת חולין: אמר רבי יצחק מהו שכתוב ״הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן, מֵֽישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם״? מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. (האמנם = אמנות) יכול אף לדברי תורה (דברי אמת)? תלמוד לומר ״צדק תדברון״. יכול יגיס דעתו (ישתחצן בחוכמתו)? תלמוד לומר ״מישרים תשפטו בני אדם״ שם התערוכה ״וידעת היום״ נלקח מהפסוק ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״ (דברים פרק ד פסוק לט), זהו הפסוק שמצוטט בסוף הפיסקה הראשונה בתפילת עלינו לשבח. הפסוק נלקח מפרק ד׳ בספר דברים. בפרק הזה משה רבינו מזהיר אותנו חזור והזהר מלנסות לייצג את ה׳ ב״פסל תמונת כל״. אסור להמחיש את ה׳ כי המחשה כזאת מצמצמת את מה שאסור לצמצם. היא תגביל את תפיסתנו ותשבש את דעתנו ותגרום לנו לאבד את הקשר שלנו עם ה׳. עשית ״פסל תמונת כל״ מוגדרת כהשחתה, עשית הרע בעיני ה׳ והעונש עליה היא גלות קשה. אנחנו לצערנו חווינו את הגלות הקשה הזאת והיא היתה כמו גל ענק שמגלגל ומטלטל אותנו, כדי לגרום לנו לרצות לשוב אל ה׳. משה רבינו מבטיח לנו שנצליח לשוב אליו מתוך לימוד הקשר בינינו לבינו על ידי התבוננות בהיסטוריה שלנו. הלימוד הזה הוא שיגשר על הפער בין מה שידענו בתחילת דרכנו כעם לבין מה שנדע באחרית הימים והידיעה הזאת היא החיבור הנפשי והפיזי, בינינו לבין הקב״ה. כמו בציור, כמו באמנות, הלימוד כרוך בענווה, באילמות ראשונית שמאפשרת הבנה מתוך הקשבה. הלימוד הארוך הזה מימי אבינו הראשון אברהם ועד ימינו היום הוא זה שלמעשה הופך אותנו לעדים למעשיו של ה׳ ולהתפתחותו של עולמו, ויאפשר לנו לממש את אותו פסוק נבואי שמסר לנו משה רבינו ואנחנו אומרים עד יום כל יום. ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״ אני רוצה להודות למינהל חמ״ד על הצגת התערוכה שלי בבניין היפה הזה, לראש המינהל הרב יוני סמואל וסגניתו אתי אורלב, למפקחת על האמנויות בחמד אלישבע רזווג ולאוצרת המוכשרת טליה פאר. אני מודה לבעלי על התמיכה הרבה ולהורי שגידלו אותי לאהוב את ה׳ ולאהוב אמנות. ומעל כולם אני מודה לה׳ על הזכות ליצור להציג ולדבר איתכם כאן היום.