האם התפילה שלי עוזרת? - הרב אביע"ד סנדרס скачать в хорошем качестве

האם התפילה שלי עוזרת? - הרב אביע"ד סנדרס

לעוד שאלות: https://goo.gl/jmTd89 אני אהיה אמיתי. א' - אני לא יודע, אין לי מושג אם התפילה שלי עוזרת או לא עוזרת אם אני מתפללת על מישהו או מתפלל על מישהו, אם התפילה שלי עוזרת לו או לה. אני לא יודע, אין לי מושג, אני מקווה מאוד שכן. אני מניח שיש איזושהי השפעה במציאות בעולם וכן הלאה. מצד שני, ברור לי שיש המון המון תפילות שהתפללתי, גם על אנשים אחרים, ולא הרגשתי שעשו שינוי משמעותי יותר מידי. כיוון שאני גם לא יודע להגדיר מה הוא השינוי שנעשה, אז אני באמת לא יודע, אין לי דרך אמפירית לענות על השאלה הזאת בתשובת כן או לא. חדר השאלות נוסד בסיוע משפחתו של זאב ז"ל לעילוי נשמתו ובתמיכת: The Honey Foundation for Israel מה שאני כן מסוגל לומר על כלל הנושא זה שבאמת כל אחת ואחד צריכים לשאול את עצמם מה הם עושים בפעולת התפילה, מה מתרחש, מה מתחולל בפעולת התפילה. וזה גם לוקח למקומות קצת אחרים - לכמה אנחנו מתפללים, והאם כל תפילה שאנחנו מתפללים, מתפללות, יכולה בכלל להיות תפילה בכוונה. האם זה היה אמור להיות ככה? פעם התפילה הייתה הרבה יותר קצרה. הרמב"ם והרמב"ן נחלקו כמה תפילות אדם צריך באמת לכוון, כמה תפילות אדם באמת מתפלל. יש דעה אחת שאומרת: פעם ביום האדם צריך להתפלל תפילה אמיתית כנה מהלב, ודעה שנייה שאומרת: הלוואי שיתפלל פעם אחת כל החיים תפילה אמיתית כנה מהלב. אין ציפייה שכל תפילה שלנו, יש ציפייה שנשתדל, אבל כנראה אנחנו לא נצליח להתפלל כל תפילה שאנחנו מתפללים ומתפללות בכוונה. אז בואו נדבר רגע על התפילות בכוונה. בואו נדבר רגע על התפילות שאנחנו באמת מתכוונות ומתכוונים אליהן. האם הן עושות שינוי במציאות? אני לא יודע אם הן עושות שינוי במציאות, אבל ברור לי שמתי שאני מתפלל בכוונה, ולכל אחת היה את הרגע הזה של תפילה מצוינת, של תפילה טובה - אני השתניתי, עבר עליי משהו. הדרך שבה אני בוחן או בוחנת את המציאות השתנתה. משהו נגע בי, משהו התחולל עליי, משהו התרחש, חשפתי רבדים פנימיים בתוכי שלא זכרתי ולא ידעתי ולא היכרתי או ששכחתי מהם בכלל. פתאום הייתה לי איזושהי תובנה מאוד משמעותית שנפתחה ושינתה את כל הפרספקטיבה שלי מחדש על העולם. זה משנה את העולם, זה משנה את המציאות. הדרך שבה את מסתכלת העולם משנה את העולם, הדרך שבה אתה מסתכל על המציאות מגדירה מחדש את המציאות. כשאני יוצא מתפילה ואני יודע שהדרך בה אני מסתכל על העולם היא שונה, אז גם ממילא הדרך בה אני פועל היא שונה, וממילא גם הדרך שהעולם חווה את הפעולות שלי, זה נהיה שונה. אם אני אומר "רפאנו", הבן-אדם החולה שאני מתפלל עליו - יבריא? לא יודע, הלוואי. אבל זה לא בשליטתי. מה שכן בשליטתי ומה שכן בהבנתי זה לא איך אני נכנסת לתפילה, אלא איך אני יוצאת מהתפילה בה הצלחתי לכוון. אם אני יוצא ויוצאת בתפילה בה הצלחתי לכוון מתוך החלטה שמה שהתבהר לי, מה שנפתח לי, מה שהרגשתי בתפילה, אני לא משאירה אותו רק בגדר תחושה, אלא אני ניגשת איתו מחדש למציאות - אז כן, המציאות ממש משתנה. בשביל זה צריך לנסות להתפלל בכוונה, וזה מצריך גם לנצור את רגעי הכוונה בתפילה. ויותר חשוב מזה גם לתת בהם אמון, לא לסבול מענווה רוחנית גדולה מידי. מאוד יכול להיות שהתפללת טוב, ולא לומר טוב אני אף פעם אתפלל טוב. לא - התפללתי טוב, ויצאתי עם תחושה של תפילה טובה, ועכשיו מה אני עושה עם זה. אם התפילה נשארת רק בתפילה זה חבל. התפילה היא המשך הנבואה, והנבואה דרשה משהו. התפילה היא המשך של קורבנות, והקורבנות מטרתם הייתה לחולל שינוי פנימי, חלק ממטרתם זה לחולל גם שינוי פנימי במקריב. התפילה היא המשך האבות, והאבות שינו את העולם. והמטרה של התפילה היא באמת לשנות את העולם על ידינו. אחרי שאנחנו יוצאים מהתפילה, יוצאים מדו-שיח אל מול מישהו שעמדנו מולה ומולו בתפילה, אז אנחנו צריכים לקחת את הדו-שיח הזה ולעשות איתו ולשנות איתו, ולא להשאיר אותו בגדר חלום ורק דבר לצפות ולקוות. ואז במילא התפילה משנה את העולם לחלוטין. בעולמות עליונים - אין לי זיקה אליהם, ככה שקשה לי מאוד לענות על זה.