מיכאל ליאני: הכלכלול Michael Liani-All inclusive скачать в хорошем качестве

מיכאל ליאני: הכלכלול Michael Liani-All inclusive

מיכאל ליאני | הכלכלול אוצרת: מיטל אבירם "הַכֹּלכָּלוּל" מתמקדת בשאריות החוויה הפסיכדלית הכלל־ישראלית רבת־הניגודים שמאפיינת את עיר הנופש הדרומית אילת בחודשי הקיץ, בעת שתיירים מעבירים בה את ימי החופשה שלהם. אילת היא מעין אשליה נכספת של נופש, חום, בילויים ויוקרה, שבה הכול מותר והכול אפשרי. מיכאל ליאני מתמסר לעיר ומתבונן בה מבעד לפילטר הרמטי ודחוס, שמקיף אותנו מבלי שניתן להימלט ממנו. הוא מקלף את פניה של תיירות־הפנים הישראלית ומתבונן בה, מפרק את החופשה האילתית ומרכיב אותה מחדש, מבקש לחשוף את הפער בין אידיאל החופש והשחרור לבין תחושת הניתוק שמתגלמת בחוויה זו. התערוכה מציגה את אשליית היוקרה הכוזבת של תרבות המלונאות בעיר, ועומדת על הצד הפחות מדובר שלה, בעיקר דרך נוכחותם של אנשי הטיילת ומפעילי ה"ארקייד". היא מבקשת מהצופה להתבונן בכל אותם אנשים שהיו צריכים להפוך את עצמם למוצרי צריכה ולאטרקציות על מנת לשרוד, שיחדיו מרכיבים מופע "מאש־אפ" חד־פעמי של האנושי. עבודת הווידיאו אילת ממי מציגה סיפור נופש אילתי, שמקטעיו עשויים בטכניקות מגוונות של צילום ועריכה – מדוקו/מוקומנטרי ועד פנטזיה פסיכו־מאגית. זהו סיפורה של דמות, ששמה אינו נגלה לנו, העוברת את החוויה האילתית במשך שלושה ימים, מחמישי עד שבת – דרך התחנות הקבועות, הידועות לכל ישראלי שערך את המסע הזה לפניה – כאשר כל יום מייצג דבר מה בעיר ובנרטיב התיירותי שלה. בין חוויותיה של הדמות בווידיאו לחוויותיו של האמן, המשתמרות כמזכרות בתצלומים דוממים, נוצר מתח הדדי, המציף מתח בין כמיהה ואכזבה. הצילום משמש את ליאני כמדיום תרפויטי, המעורר שיח על תיירות מפורקת. הדימויים המצולמים דוברים שפה אסתטית שמתווכת את עולם התיירות באמצעות סינתזה צבעונית המשלבת הזיה ופופ צילומי. כך מייבא ליאני את האסתטיזציה של החוויה התיירותית אל תוך השיח המוזיאלי, באמצעות הצבה שנשענת על זיכרון חזותי קולקטיבי וחושפת את האשליה הנוסטלגית הטמונה בו כדימוי נכזב. ניתן לראות בחלל התצוגה כולו מעין מבנה תת־ימי, שהעבודות המוצגות בו מכילות ראייה מפוצלת של פנטזיה ומציאות. דימוי של נער צעיר המעשן נרגילה מתכתב עם דימוי הזחל אפוף העשן בסרט עליסה בארץ הפלאות, שמגלם אוטופיה של בטלה, עישון, פטריות ושמש. העשן המצעף את מבטו של הנער הופך לערפל המקיף את התערוכה, ואולי מייצג את מסך העשן שהעיר עוטה על עצמה על מנת לעמוד בסטנדרטים שהציבה לעצמה כעיר התיירות הישראלית האולטימטיבית. Michael Liani | All Inclusive Curator: Meital Aviram “All Inclusive” focuses on the remnants of the pan-Israeli psychedelic and discordant experience that is the southern resort city of Eilat in the summer months, when tourists vacation there. Eilat is a kind of yearned-for illusion of recreation, heat, entertainment, and luxury, where everything goes and anything is possible. Michael Liani gazes at the town through a hermetically sealed and compressed filter, which surrounds us inescapably. He peels away the face of Israeli internal tourism and examines it, and takes apart and reassembles the Eilat holiday, in a bid to reveal the disparity between the ideal of freedom and liberation and the sense of detachment epitomized in this experience. The exhibition presents the false illusion of luxury of the city’s hotel culture, and reveals the side that is less spoken about: the working conditions of the service staff, the town’s permanent residents, including lifeguards, street cleaners, beachfront stall-operators, the staff at the entertainment arcades, and restaurant waiting staff. The exhibition gazes at these people, who are forced to turn themselves into consumer products and attractions in order to survive, who together make up a one-off “mashup” tableau of humanity. The video work Eilat Mami presents the story of a holiday in Eilat, whose segments are produced in various styles of photography and editing – ranging from docu/ mockumentary to psychomagical fantasy. It is the story of someone (whose name we never learn) who undergoes the Eilat experience for three days, from Thursday to Saturday – via fixed stations along the route, of the sort familiar to every Israeli who has done this journey – in which every day represents a particular element in the city and its touristic narrative. Between the character’s experiences in the video and the artist’s own experiences, which are preserved as a set of souvenir-like still photographs, a mutual tension is created that reflects a tension between craving and disappointment. For Liani, photography serves as a therapeutic medium, sparking a discourse on tourism that has broken down. The entire exhibition space might be seen as a kind of underwater structure, in which the works present a split view of fantasy and reality. An image of a teenager smoking a hookah corresponds with the image of the smoke-wreathed caterpillar in the film Alice in Wonderland, which represents a utopia of idleness, smoking, magic mushrooms, and sun. The smoke that envelops the teenager’s gaze becomes a fog that permeates the exhibition itself – possibly symbolizing the smokescreen that the city puts up in an effort to meet the standards it has set for itself as the ultimate Israeli tourist city.