פרופ' מירב רוט בעצרת בירושלים (8/2/25) скачать в хорошем качестве

פרופ' מירב רוט בעצרת בירושלים (8/2/25)

עצרת ירושלים – כיכר פריז – פרופ' מירב רוט – 8.2.25 - משיבים את החוזה האנושי ערב טוב ירושלים, וכל הכבוד שאתם פה למרות הקור. זה מראה שיש לכם לב חם. שמי מירב רוט, פסיכואנליטיקאית, ממקימות FLM – הארגון של המכונים הפסיכואנליטיים לטיפול חינם בנפגעי 7.10 ופדויי השבי. הדבר הראשון שקורה לנו בחיים – הוא מפגש עם החוזה האנושי, שהוא גם בין-אישי וגם מוסרי. הורה שמחזיק את הילד בזרועותיו מלמד אותו בכך שהגדול אמור לשמור על הקטן. החזק אמור לשמור על החלש. שם גם נטמן הזרע להפיכתנו לאנשים מוסריים בהמשך. זה מגולם בפסוק הנפלא "ואהבת לרעך כמוך". הפירוש שלי הוא לא 'תאהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך' אלא 'תאהב אותו כי הוא כמוך. כמוך זקוק לחוזה האנושי היסודי הזה'. ב 7.10 הופר החוזה הזה בין המדינה לאזרחיה, בתוכם 251 איש ואישה, ילד וילדה – שלא ייאמן שאחרי שנה וחצי כמעט, לגבי 76 מתוכם החוזה הזה עדיין מופר. לפחות 30 מתוכם שנחטפו חיים מתו בשבי. אמא של הירש גולדברג אמרה אתמול בראיון שהיא רואה את השבים ואמנם שמחה עבור המשפחות אבל היא מרגישה כאילו יש לה גרזן בלב – כי הירש היה אמור לחזור ועבורו זה כבר מאוחר מדי. זה אסון יהודי, אסון ישראלי, אסון הומניטרי. 76 עוד שם וראינו היום בעיניים מה מצבם. ברור שכולם בסכנת מוות. ואם הם בסכנה – כולנו בסכנה. הקמנו לפני כמה חודשים ארגון בשם בוא"ו להצלת החטופים – וראשי התיבות שלו הוא "באים ומצילים אותם ואותנו". כי גורלם גורלנו. שיקומם שיקומנו. תשכחו מכל המילים האלה, עסקה, חטופים, שלב א', שלב ב'... זה מחיקון למוח האנושי. זה נועד לטשטש אותנו. מדובר בחיי אדם. בהשבת החוזה האנושי היסודי. לא החזרנו היום 'חטופים', החזרנו את אלי ואור ואוהד. זה אפשרי! הבוקר הם היו שבויים בעזה. מהצהרים הם כבר בני חורין, בידיים בטוחות בחיק אהוביהם. התמונות שלהם קשות. בכל מקום העלו את האסוציאציה לשואה. אבל אני רוצה להזכיר לכם ששלוש שנים בלבד לאחר השואה, הוקמה מדינת ישראל. אין קץ לתעצומות הרוח האנושית. כשגדי מוזס יוצא מהשבי ואומר מיד "אני אשקם את ניר עוז" הוא מהדהד את הכוח האנושי האדיר הזה. והוא ישקם את ניר עוז, ואנחנו נשקם את החברה והמדינה שלנו. אבל בשביל זה חייבים להתקיים שני תנאים. הראשון הוא שחייבים להחזיר את כולם! עכשיו! והשני – ואת זה אני אומרת לכם כפסיכולוגית שעובדת עם טראומה שנים רבות – שכדי להשתקם מטראומה צריך הכרה בעוול ובהפקרה – ובמילים אחרות – נדרשת ועדת חקירה ממלכתית! סיפור קטן ויפה: יום אחד הגיע מכתב מהטייס השבוי רמי הרפז, שהיה 3.5 שנים בכלא המצרי, ובו סיפר, שהוא הוציא כותנה מהשמיכה בכלא, פורר אותה וטמן את גרעיני הכותנה בכוס שהניח על אדן החלון. בתו נטע, שהייתה אז בכיתה א', זרעה גם היא גרעיני כותנה והניחה על חלון ביתה בעמק יזרעאל. זה עזר להם להרגיש ביחד מעבר לגבול. במסגרת הטיפול שלי בפדויות ופדויי שבי אני מתרגשת פעם אחר פעם לשמוע שהם שמרו על עצמם קודם כול לא עבור עצמם אלא עבור אהוביהם. אז בהשראתם כולנו – אתם שם בעזה ואנחנו כאן - טומנים גרעיני כותנה דמיוניים משני צדי הגבול – נשבעים זה לזה שאנחנו לא מתייאשים ולא מוותרים ומחזיקים מעמד ונלחמים בכל דרך – עד שכולם חוזרים. לסיום, יהודי אחד, הפילוסוף והרב השל, שצעד ליד מרטין לותר קינג בצעידה הגדולה למונטגומרי – חזר בערב למלון שלו וכתב ביומנו: "היום התפללתי ברגליים". גם אנחנו נמשיך להתפלל ברגליים עד שישובו כולם, כדי שעם שלם ישוב לנשום בתוך החוזה האנושי היסודי שמגיע לכל אדם באשר הוא.