Скачать с ютуб כנס חושפי בית הכנסת בסוסיא в хорошем качестве

כנס חושפי בית הכנסת בסוסיא

זיכרונות סוסיא בקיץ תש"ל, 1970, בסיום כתה י"א, קיבלנו פניה מההנהלה הארצית של בני-עקיבא, להצטרף למשלחת חפירה ארכיאולוגית בסוסיא. שמריה גוטמן שנבחר לניהול החפירה, היה חבר קיבוץ נען, יהודי נמוך, שזוף, עם חיוך רחב, כובע טמבל לראשו ומראהו מזכיר במעט את בן-גוריון. כולנו שמחנו להצטרף למשימה חשובה זו. שלוש שנים קודם לכן, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, נערך סקר חירום ארכיאולוגי. מטרת הסקר הייתה למפות את האיזורים ביהודה ובשומרון שבהם יש לערוך חפירות הצלה ולגלות מימצאים. באיזור יהודה נוהל הסקר על ידי משה כוכבי. גבעת סוסיא נבחרה לחפירות הצלה אלה בשל נתונים מסויימים שהראו שישנה אפשרות למימצאים בשטח. לחפירות האלה הזמינו את השבט שלנו. שמריה גוטמן, ארכיאולוג ותיק התפרסם קודם לכן לאור החשיפות הגדולות במצדה. שמריה ניהל את עבודת השטח במצדה ולאחר מכן גם זכה לחשוף את העיר גמלא שברמת הגולן. הצד הלוגיסטי אורגן ע"י פיצ'י (יורם בן מאיר) וצוותו מבית ספר שדה הר-גילה. שנה קודם לכן, בתשכ"ט, 1969, עבדנו עם פיצ'י וצוותו במחנה עבודה בהר-גילה. שם עזרנו בהקמת בית ספר שדה ובהכשרת "עין קובי" כאתר תיירות. שיץ (שמעון יצחק) נבחר לארגן את הקבוצה שלנו ולהדריכנו בסיורים. אקלה (יצחק גנירם ז"ל), מרמת הגולן, ליווה אותנו וסייע רבות בעבודות החפירה. בנץ הנמן מנוב סייע בכל הצד הארגוני. הגענו למשטרת דהריה. המקום שימש כבסיס מג"ב והיה ממוקם במבנה טגארט. מצודות טגארט (TEGART) הן שרשרת מצודות משטרה שהוקמו בארץ ביוזמתו של סר צ'ארלס טגארט, אך השם עוות במקצת והן נקראות ה"טיגארטים" או "טייגרים". גרנו בבסיס ביחד עם מג"ב. בבסיס היו הרבה תורניות מטבח, אכלנו הרבה תירס מקופסאות וישנו על מזרנים על הרצפה. למחרת הגעתנו, נסענו כעשרים דקות בטיולית אל התל. הנסיעה הייתה בדרך עפר מלאה סלעים ואבנים. לפני הטיולית צעד גשש מג"ב מחשש למיקוש הדרך. כשהגענו לגבעה קיבל את פנינו שמריה גוטמן בהכרזה: "חבר'ה, פה יש בית כנסת". השערתו זו התבססה על אבן מלבנית ארוכה שהוותה אבן ראשה לאכסדרה. שמריה טען שהאבן נמצאת באולם הכניסה לבית הכנסת. הוא ביסס את השערתו זו עפ"י בית הכנסת באשתמוע (סמוע) הנמצאת בקרבת מקום. בבית הכנסת באשתמוע יש ספסלי אבן סביב לקירות, גומחה לכיון צפון- ירושלים, וכניסה למבנה ממזרח. לפי דעתו של שמריה הארכיטקטורה הייתה צריכה להיות זהה. בראותינו את הגבעה הטרשית אמרנו: "אשרי המאמין..." ונשאבנו למשימה: פינינו סלעים גדולים- בולדרים, דחפנו, גילגלנו והרמנו את הסלעים. ביום השני לעבודתנו התחלנו בעבודה עדינה יותר של פינוי אבנים ועפר בעזרת מברשות ופטישונים. לפתע נשמע קריאה של קבוצת בנות שהכריזה: "מצאנו פסיפס עם כתב עברי". "יהודה בן יהושע דכיר לטב" הייתה הכתובת הראשונה שחשפנו. תגלית זו היוותה הוכחה חד-משמעית להשערתו של שמריה. לא עברו יומיים ומסוק נחת במתחם. מתוכו יצא שר הביטחון דאז- משה דיין. מתוך התלהבותו הבנו שאכן התגלית שלנו הייתה תגלית חשובה מאוד. במשך המחנה עבדנו בבקרים ואחר הצהרים יצאנו לסיורים באזור: לבית הכנסת באשתמוע, לרוג'ום אל חמירי, לבריכת כירמיל (כרמל המקראית), למעון, ליטה ועוד. בערבים ישבנו על המדרכה בחצר הפנימית של משטרת דהריה ושמריה הירצה והסביר לנו את משמעות התגליות שנחשפו בכל יום. גם יום הורים אורגן, בו שמחנו לספר להורים את החוויות שלנו. היינו חבורה של כארבעים חבר'ה צעירים ומגובשים וחשנו סיפוק רב, למרות שכמה חברים חלו בצהבת לאחר סיום המחנה. ישראל ברוכי וראובן ירון צילמו תמונות רבות ואלה המזכרות שנשארו לנו. את האוסף הישן הזה שיחזרנו וסרקנו והתוצאה היא בחוברת זו. שרה וייל ועזרא פ"ח אלול תשע"ח, 2018. צילום: ישראל יגל, תשרי תשע"ט, ספטמבר 2018