כי תשא - "אבא טוב" בסוד הכיור "כמער איש ולויות" - חטא העגל וגילוי טובו של הקב"ה скачать в хорошем качестве

כי תשא - "אבא טוב" בסוד הכיור "כמער איש ולויות" - חטא העגל וגילוי טובו של הקב"ה

פרשת כי תשא – מחצית השקל, הכיור, חטא העגל וגילוי טובו של הקב"ה בפרשת כי תשא יש סדר שצריך הבנה: בתחילה מחצית השקל, אחר כך הכיור, לאחר מכן שמן המשחה והקטורת, אחר כך שבת, ורק בהמשך חוזרת התורה אל הלוחות, חטא העגל ושבירת הלוחות. ונראה שכל הסדר הזה בא ללמד יסוד אחד גדול: גם במקום של החטא החמור ביותר, הקב"ה מגלה את טובו, רחמיו וחיבתו לישראל. א. חטא העגל – החטא החמור, ומתוכו גילוי הרחמים מצד אחד, חטא העגל היה חטא נורא: עבודה זרה, זלזול במשה רבנו, בהלה ויאוש. כך נאמר: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו" (שמות לב, א) יש כאן גם פגיעה בכבוד שמים, גם פגיעה בכבוד משה רבנו, וגם חוסר אמון וסבלנות. אבל מצד שני, דווקא מתוך החטא הזה מתגלה עומק הרחמים: הקב"ה מלמד את משה ואת ישראל את י"ג מידות הרחמים: "ה' ה' אל רחום וחנון..." (שמות לד, ו) כלומר: לא רק שהפרשה מספרת על החטא, אלא היא מגלה שדווקא אחרי הנפילה הגדולה ביותר מתברר שהקב"ה הוא "האל הטוב", אב רחמן, שאינו מוותר על עמו. ב. אהרן הכהן – מניעת מחלוקת גדולה יותר בעלי התוספות בדעת זקנים שואלים: למה אהרן לא מינה מנהיג אחר תחת משה? הרי יכול היה לומר: אני אנהיג, או לתת את ההנהגה לכלב או נחשון. אלא שאילו היה עושה כן, כשמשה היה יורד מן ההר הייתה נעשית מחלוקת בעם: אלו היו אומרים "זה המנהיג החדש", ואלו היו אומרים "משה חזר". לכן אהרן העדיף שייעשה דבר שברור לכולם שהוא טעות גמורה, כדי שלא תהיה קטטה ומלחמת אחים. ואכן, כשמשה ירד ושרף את העגל, טחן אותו, וזרה על פני המים: "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק" (שמות לב, כ) איש לא אמר: "זה הזהב שלי". כולם הבינו מיד שזו הייתה טעות. נמצא שאהרן מנע קרע עמוק בעם ישראל. ג. שבירת הלוחות – דין, אחריות ודרך ארץ חז"ל אמרו: "יישר כחך ששיברת" (שבת פז ע"א) ובגמרא מבואר שמשה דן קל וחומר: אם קרבן פסח, שהוא מצוה אחת, אסור למומר, קל וחומר שאי אפשר לתת את כל התורה כשהעם במצב של מרידה. אבל יש כאן גם לימוד של דרך ארץ. אף על פי שהקב"ה כבר אמר למשה שהעם חטא, משה לא נהג כאדם שמקבל מיד גנאי על ישראל. כביכול ירד עם הלוחות עד שראה בעיניו. מזה למדנו: אם מספרים לאדם דברי גנאי על ישראל – לא ימהר לקבלם. כמו שאמר משה בתפילתו: "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים" (שמות לב, יא) הוא מלמד זכות, עומד בפרץ, ואינו מוותר על עם ישראל. ד. למה הכיור נכתב כאן? הכיור לכאורה היה צריך להיכתב בפרשת תרומה או תצוה, יחד עם כלי המשכן. ובכל זאת הוא נכתב כאן, אחרי מחצית השקל. למה? כי הכיור אינו רק כלי טכני לרחיצה. הכהן חייב לקדש ידיו ורגליו דווקא ממנו: "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם" (שמות ל, יט) בלי קידוש מן הכיור – העבודה פסולה, וחייב מיתה. ללמדך: אי אפשר לעבוד את ה' בלי לעבור תחילה דרך נקודת הקידוש, הטהרה והחיבה. חז"ל אומרים שהכיור נעשה ממראות הצובאות (רש"י שמות לח, ח) – אותן מראות שבזכותן נשות ישראל העמידו דורות בישראל במצרים. כלומר, שורש הכיור הוא אהבה, חיבור, בניין החיים. ממילא מובן שהכניסה לעבודה מתחילה דווקא שם. ה. מחצית השקל – ערך כל יהודי מחצית השקל באה לכפר, אבל גם לגלות יסוד: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (שמות ל, טו) אין הבדל בשורש בין יהודי ליהודי. כל אחד הוא "מחצית", חלק מן הכלל, חלק מן הקדושה. לכן גם הכפרה באה בדרך הזאת: לא מפני שישראל ראויים מצד עצמם, אלא מפני שהם שייכים לה', וחביבים עליו. וכדברי חז"ל: "אמר משה לפני הקב"ה: במה תרום קרנם של ישראל? אמר לו: בכי תשא" (מדרש תנחומא, כי תשא) מחצית השקל מרימה את ראש ישראל, ומזכירה את מסירות נפשו של משה עליהם. ו. היסוד העולה מן הפרשה הסדר של הפרשה מלמד מהו מבט התורה: מחצית השקל – ערך כל יהודי. הכיור – עבודה מתוך חיבה וטהרה. שמן וקטורת – המשכת קדושה ונעימות. שבת – ברית נצחית. חטא העגל – נפילה גדולה. י"ג מידות – גילוי הרחמים. נמצא שכל הפרשה באה ללמד: גם כאשר עם ישראל נופל, הקב"ה אינו מוותר עליו. הצדיקים עומדים בפרץ, אהרן מונע מחלוקת, משה מוסר את נפשו, ומתוך השבר עצמו מתגלה שהקב"ה הוא טוב ומטיב. מקורות מרכזיים שמות ל, יא–לד; שמות לב, א–כ; שמות לד, ו; שבת פז ע"א; רש"י שמות לח, ח; דעת זקנים מבעלי התוספות שמות לב, א; תנחומא כי תשא.