השמאל, הימין והכסף הקטארי - חמש על חמש скачать в хорошем качестве

השמאל, הימין והכסף הקטארי - חמש על חמש

אז פלדשטין - כך טוענים בשמאל - קיבל שכר מן הקטארים, והמימד החמישי של גנץ - כך טוענים בימין - העבירה לקטארים את כל הדאטה האישית של כל אזרחי ישראל, ונתניהו - כך טוענים בשמאל - העביר מהקטארים מזוודות של מזומנים לחמאס, ובנט ולפיד - כך טוענים בימין - עשו את אותו הדבר… המאבק בין השמאל לימין לא סובב סביב השאלה מי נכנס לביצה הסרוחה עם הקטארים והחמאס, אלא מי יטפס על ראשו של השני כדי להיחלץ מאותה ביצה - כלומר מי יצליח לייצר אג'נדה ציבורית רחבה מן הסירחון הקטארי שדבק ביריבו ולהשכיח מן הציבור את הטינופת הקטארית שדבקה גם בו. ב 11, 12, 13 - בוחשים בפלדשטין ב 14,15 - בוחשים בפצ"רית כל צד אוכל בכל ערב את קיאו של השני, וכולם מרוצים… ברור שבמשחק הזה השמאל חזק יותר מהימין, הסיפור המטורף של המימד החמישי נקבר קבורת חמור, גם פרשיית הפצצה שהשליכה הפצ"רית אל תוך הנגמ"ש הלאומי בדרך לשם - ואולם פרשיית פלדשטיין, היא ורק היא שהופכת עכשיו לספורט הלאומי. גם את השמאל וגם את הימין, האמת, כבר הפסיקה לעניין. הדבר היחיד שמעניין הוא עד כמה ניתן להשתמש בה כדי לנגח את הצד השני. ומה על האינטרס הלאומי? הפקת הלקחים? מניעת הטבח הבא? זה הפסיק לעניין אותנו - חזרנו אל ה -6 באוקטובר וה-7 באוקטובר הבא שבפתח, מקובל על כולנו כגזירת גורל שבוא תבוא ואין מה לעשות מולה. אז איך יוצאים מזה? כדי לצאת מזה אנחנו צריכים להבין איך נכנסנו לזה. לפני 30 שנה החליט השמאל להפוך את הסכסוך מסכסוך דתי לסכסוך טריטוריאלי. נכיר בעזתים כעם, ניתן להם את ארצנו, ונשמן את כל התהליך בהרבה כסף. כמו שאנחנו הפכנו את עצמנו, את היהודים, לעם אזרחי וליברלי, כך יקרה איתם כשיריחו את העושר. שם באוסלו, כשהכרנו ב"עם הפלסטיני" אבד לנו היקר מכל - אבד לנו הצדק. "זה לא היה על שלום" - הסביר אדריכל ההסכם ד"ר רון פונדק - "זה היה על ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה". ויתרנו על הצדק כדי להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. אבל העם ה"פלסטיני" שהמצאנו סירב להתאזרח ולהתחלן ואוטובוסים ומסעדות החלו להתפוצץ. ב- 1996, על גלי המחאה נגד הסכמי אוסלו, נבחר נתניהו לראשונה. אך לנתניהו (כקודמיו בימין) לא היה שום חזון אלטרנטיבי לאוסלו, ולכן, במקום לבטל את ההסכם הארור ולחזור אל מרחב הצדק היהודי (זו ארצנו), חיבק נתניהו את ערפאת, הטביע גם את חותמת הימין על אובדן הצדק באוסלו, ודימה כי יוכל לתמרן את המציאות בתוך מרחב הרמיה הישראלי שהפך את עזה ואת כל לב הארץ התנ"כי לארצו של עם אחר… "יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו" - זוכרים? וככה זה נמשך לאורך 30 שנה. שוב ושוב התפוצצה המציאות לעם ישראל בפנים, אך מנהיגיו מימין ומשמאל כאחד המשיכו לתחזק את האשליה. הכסף הקטארי היה בסך הכל עוד ניסיון של נתניהו לתחזק את שקר אוסלו שהביא עלינו השמאל. בלעדיו לא היו משכורות בעזה, עזה היתה מתפוצצת עלינו ונתניהו ניסה בסך הכל להמשיך ולתחזק את הקונספציה - קונספצית אוסלו שהביא עלינו השמאל. מגוחך שהשמאל משתמש בעיקשותו של נתניהו לתחזק את חלום המדינה האזרחית שלו, כדי לנסות ולהפילו. אם היתה שם טיפת הגינות, צריכים היו להודות לו. כך נשאבנו, ימין שמאל ושלל גנרלים ומקורבים מושחתים, אל תוך הביצה הקטארית שהפכה לקרן שפע לכל מי שמסוגל למכור להם משהו מביטחוננו. איך יוצאים מזה? מבטלים את אוסלו ושולחים את כווווולם הביתה - כל מי שאי פעם היתה לו איזו שהיא נגיעה לביצה הזו, חייב להיעלם מנוף חיינו הציבוריים. נדבר (גם) על כך - הערב בחמש על חמש