צדקת הצדיק | פסקה נ"ח | הרב שי גניזי скачать в хорошем качестве

צדקת הצדיק | פסקה נ"ח | הרב שי גניזי

צדקת הצדיק פסקה נ''ח: "בדבר שהאדם נקי ממנו ואין לו שום נגיעה ותאוה, נקרא "צדיק" לאותו דבר, [וכדרך שכתב הרשב"א בנדה (יד.) לענין גמלין - כולם רשעים. ובסוף קידושין (פב.) איתא: רובן כשרים. דלגבי זה רשעים ולגבי זה כשרים] לענין שעליו הכתוב אומר (משלי י"ב, כ"א): "לא יאונה לצדיק כל און" – באותו דבר; ולכך השוגג נקרא "חוטא", וצריך כפרה, שמאחר שהאלהים אינה לידו הוא לאות כי עדיין איננו נקי. ובסוטה (כח.): בזמן שאין האיש מנוקה מעוון – אין המים בודקים אשתו [ולכן תני נזיר ואחר כך סוטה, עיין ריש סוטה (ב.), כלומר: שיהיה הוא תחילה מנוקה מעוון] כדי שיבוא לו בירור מן השמים לשמרו מעבירה. וכן דרשו רז"ל ברש"י (הושע י"ד, ב'): "כי כשלת בעוונך" – באו לך מכשולים "בעונך"; ומן המכשולים שאירעו לאדם יוכל לדעת דברים שאיננו נקי מהם עדיין במעמקי־לבו. ואמרו ז"ל (ב"ר מא ז) על לוט, מי שלהוט אחר בולמוס של עריות – סוף שמאכילין אותו מבשרו. ולפעמים המכשולים במכוון, כדי לעוררו על־ידי־כן שישוב על אותו דבר." ... לפעמים נדמה לנו שאנחנו "בסדר" בתחומים מסוימים פשוט כי אנחנו לא נכשלים בהם. אנחנו מסתכלים מהצד על אנשים עם קשיים בזוגיות, בעיות באכילה או התמודדויות יצריות, ולא מבינים "מה הסיפור שלהם". ר' צדוק בפסקה נ''ח מבקש להעמיק את המבט הזה ולשאול: האם אתה באמת נקי, או שאתה פשוט לא נמצא שם כרגע? ההגדרה של "צדיק" באותו דבר, לפי ר' צדוק, היא מצב שבו לאדם אין "שום נגיעה ותאווה" לעניין. כשמישהו נקי לחלוטין, הוא אפילו לא יכול לחטוא בשוגג, כי הנושא בכלל לא נמצא בעולם המושגים שלו. אבל אם אנחנו מוצאים את עצמנו מסתקרנים, מבינים לליבם של החוטאים, או חווים "פליטות פה" שקשורות לנושא – זה סימן שהדבר עדיין "מדבר אלינו". יש שם לכלוך מסוים, שייכות פנימית שדורשת עבודה. בפרק נצלול אל המנגנון שבו הקב''ה עוזר לנו לזהות את התת-מודע שלנו. כמו אותו סופר שמגלה דרך המבקרים שתמה מסוימת חוזרת בכל ספריו מבלי שהתכוון, כך גם אנחנו יכולים לזהות את "נקודת העבודה" שלנו דרך המציאות: פליטות פה ושגגות: "אלוהים אינה לידו" – השגגה היא השתקפות של מה שקורה בפנים. המבט על האחר: למה דווקא הפגם הזה אצל השני כל כך מפריע לי או מעניין אותי? חזרתיות: כשסימנים מהסביבה חוזרים על עצמם פעם אחר פעם. המסר של ר' צדוק הוא לא מייאש, אלא מעורר. המכשולים הם מכוונים; הם נועדו "לעורר אותו על כך שישוב על הדבר הזה". במקום להמשיך להיות עיוורים למה שכולם מסביבנו כבר רואים, אנחנו מוזמנים להקשיב לצליל הפנימי, להכיר בשייכות שלנו לקושי, ודווקא משם להתחיל בתיקון אמיתי ופנימי. ... נהנים מהתוכן? רוצים להיות מחוברים לכל התכנים החדשים כשהם חמים מהתנור? לעוד תכנים שלנו - הרשמו לערוץ היוטיוב או חפשו אותנו ב: אתר הישיבה ◄ https://yhyh.co.il/ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ שלנו - קבוצה שקטה עם קישורים לתורת הישיבה ◄ https://bit.ly/yhypodcats לעמוד הפייסבוק ◄   / yhyeruham   לתרומה לישיבה ◄ https://bit.ly/2XdOTL2