אל״מ יהונתן שטינברג ז״ל - זיכרון לחיים скачать в хорошем качестве

אל״מ יהונתן שטינברג ז״ל - זיכרון לחיים

אל״מ יהונתן שטינברג ז״ל- סיפור חייו ונפילתו בן יהודית ודניאל. נולד בט"ו בחשוון תשמ"א, ב- 25.10.1980 בירושלים. שני מבין חמישה אחים ואחיות. יהונתן גדל בשכונת גבעת זאב ולמד בישיבה התיכונית 'חורב' בירושלים ובהמשך בישיבת 'מעלה אליהו' בתל אביב. עוד מילדותו בגבעת זאב "הקטנה", הכירו כולם את יוני כמי שמחפש לפעול ולעשות טוב, וידעו שאפשר לסמוך עליו. תמיד היה משדר רוגע וביטחון עבור משפחתו והסובבים אותו. בשנת 2000 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל. לאורך שירותו, התקדם יהונתן בשרשרת הפיקוד ומילא שורת תפקידים משמעותיים, וביניהם: רל"ש מז"י, מג"ד 931, קצין אג"ם באוגדה 162, מח"ט בנימין, מפקד המא"ט, ולבסוף מח"ט הנח"ל. בשנת 2004, כאשר שירת בתפקיד סמ״פ, נישא ליסכה, ובהמשך נולדו להם שישה ילדים: שירה, אורי, נעמה, בניה, שילה ואחיה. משפחתו מספרת עליו שהיה לעוגן מרכזי בבית, אב מסור וגאה באשתו ובילדיו, שהיו שותפים מלאים לשליחותו ולמשימתו הלאומית. במהלך שירותו הצבאי השלים יהונתן לימודי תואר ראשון בחינוך, ותואר שני במדעי המדינה. במאי 2023, נשא נאום מרגש בטקס הכניסה לתפקיד מח״ט הנח״ל, ממנו זוכרים פקודיו את המשפט: "הגבורה והענווה, שתי מידות שלא רק שאינן סותרות, אלא משלימות זו את זו. הענווה האמיתית היא זו שנותנת לאדם את העוצמות להיות גיבור". גבורתו של יהונתן באה לידי ביטוי בשדה הקרב ובפיקוד על חייליו, המתארים אותו כמפקד נערץ, יצירתי, חד מחשבה, חותר למגע, שמקבל החלטות גם בתנאים מורכבים, ובכל מצב משדר רוגע ובהירות. הוא לא ביקש כבוד, לא הדגיש את דרגתו, ופעל בענווה, מתוך תחושת שליחות עמוקה. יסכה אשתו מספרת כי האמונה ולימוד התורה היו חלק בלתי נפרד מעולמו, הקשר עם תלמידי חכמים מילא אותו בכוחות מחודשים, והעניק עומק לעשייתו. ליהונתן היה חיבור עמוק ללימודי תנ"ך ולהיסטוריה של עם ישראל. הוא חינך את חייליו לוודאות בצדקת הדרך, ולהבנת המשימה מתוך קשר מתמיד לשורשי עם ישראל לדורותיו. בבוקר יום שבת - חג שמחת תורה, ה- 7.10.2023, עת כיהן יהונתן כמח"ט הנח"ל, פרצה מתקפת הפתע של החמאס על ישובי עוטף עזה. בשעה זו שהה יוני בביתו בקיבוץ שומריה, אך מיד כשעודכן במצב בגזרת הדרום, התארגן במהרה ויצא לדרך על מנת לחבור לחייליו שלחמו בכרם שלום. במהלך נסיעתו, סמוך לאופקים, הבחין באופנוע עם מטול RPG זרוק בצד הדרך. בעודו סורק את השטח, חבר אליו גשש מאוגדת עזה שעבר במקום. יהונתן, שהחל להבין את חומרת המצב, החל בהקפצת החטיבה כולה להיערכות ללחימה, תוך שהוא בקשר עם חייליו הלוחמים בכרם שלום, וסורק בעצמו את השטח. יהונתן הבין כי עליו למהר ולחבור ללוחמיו, וקיבל החלטה טקטית, הוא פנה אל הגשש שהזדמן בדרכו ואמר לו: "אתה תחסום את הכביש, אני ממשיך לחיילים שלי, הם זקוקים לעזרה". בזכות חסימת הכביש ניצלו חייהם של אזרחים רבים. בשעה 08:08 בבוקר, בעודו מדבר עם מפקד האוגדה, נתקל יהונתן בסמוך לצומת מעון בלפחות 12 מחבלי נוח׳בה. הוא ירד מרכבו וחתר למגע, נלחם לבדו מול המחבלים הרבים, במטרה למנוע את התקדמותם. יהונתן לחם בגבורה, עד אשר נורה כדור אויב שפגע בליבו, והוא נהרג במקום. יהונתן היה מהקצינים הראשונים שהגיעו לאיזור, ועוז רוחו עיכב את המחבלים, שנעצרו בנקודה זו ולא התקדמו עוד. לאחר דקות ספורות, הגיע למקום מפקד הגדס"ר, סא''ל יהונתן צור ברנשטיין ז''ל, שהיה בדרכו לחבור ליהונתן בקרב. הוא נתקל במחבלים הנותרים, ובמהלך הקרב, סמוך למקום נפילתו של מפקדו, נורה אף הוא, ונהרג במקום. בזכות פעולות הגבורה של המפקדים הנערצים, שכונו בפי פקודיהם "שטינברג וברנש", חדלו המחבלים מלהתקדם, וכך נשאר הציר הראשי המוביל לערי הדרום "נקי" מתנועת המחבלים אשר תכננו להתקדם לעומק מדינת ישראל. יהונתן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו אישה, 6 ילדים, הורים, אח, ושלוש אחיות. רוחו של יהונתן, כאדם ומפקד, השאיפה למצויינות באימונים ובקרב, הענווה, רוח הגבורה, והחתירה לניצחון, ימשיכו ללוות את אוהביו, ואת חטיבת הנח״ל. מתוך נאום שנשא בטקס ההשבעה של חיילי הנח"ל במסגרת תפקידו כמח"ט הנח"ל: הנני נכון לכל משימה, הנני נכון להגן על המדינה, הנני נכון למסור את הנפש, למען מולדת אהובה. אל''מ יהונתן שטינברג ז''ל - בן 42 בנופלו. יהי זכרו ברוך. עריכת תוכן: סאונד: אילן הרוש - אולפני קלמנטינה קריינות: ישראל כסיף גרפיקה: שייני - שקד בוקאי (Shiny), לינק לאתר - https://page-land.com/ וידאו: בר מגן הפקה: אור כסיף ניהול פרויקט: אור כסיף מוסיקה מקורית: ישראל כסיף - אולפני קלמנטינה הופק על ידי "זיכרון לחיים - אנדרטה דיגיטלית" עבור העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל וחיל החינוך בהפקת ממשק הנצחה זה נעשה שימוש בטקסט מתוך אתר "יזכור", או בחלקים ממנו. הזכויות לטקסט המקורי שמורות למדינת ישראל, משרד הביטחון. מייל: zikaronlahaim@gmail.com פייסבוק:   / zikaronlachaim