חסידות על פרשת השבוע - בשלח - יציאת מצרים ברצוא ושוב - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות скачать в хорошем качестве

חסידות על פרשת השבוע - בשלח - יציאת מצרים ברצוא ושוב - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

בס"ד פרשת בשלח לאור החסידות יציאת מצרים – ברצוא ושוב שפת אמת שמות פרשת בשלח שנה תרלד דבר אל בנ"י וישובו. לאשר יצאו בנ"י בחפזון ממצרים והי' שלא בהדרגה. ואין זה דבר של קיימא. הוצרכו לשוב. והענין כמ"ש והחיות רצוא ושוב. ע"י המרוצה מהתלהבות יותר מהכח. ע"ז צריך להיות מיד בחי' שוב. ועי"ז יש לו קיום. כי כל הגליות הי' שיקבצו בנ"י כל הני"ק שנמצאים בעולם. ואין הרצון לברוח רק לתקן גוף המיצר. ולעתיד שיהי' התיקון בשלימות כ' לא בחפזון תצאו כו'. ועתה בגלות מרגישין הארה לפעמים. וצריכין להתדבק בה בכל לב. ולקשרה בכל המעשים. וז"ש ואכבדה בפרעה כו'. שהחזרה הי' לתקן גוף המיצר כנ"ל: ספר המאמרים לאדמו"ר הריי"צ, ראש השנה תרפ"ד אמנם לכאורה ה"ה פלא גדול מה שהמלאכים ובפרט השרפים, ומכ"ש הנשמות למע' נקראים בשם עומדים, וע"י הירידה דהארת הנשמה למטה דוקא נעשה עצם הנשמה בבחי' מהלך, ועצם הנשמה כמו"ש למע' קודם ירידת הארתה למטה נקראת עומד, דלכאו' נפלא הדבר במאד מאד, למה נקראים בשם עומדים שהרי עמידתם (של המלאכים שרפים וכש"כ הנשמות) הוא באהוי"ר, דזהו"ע העמידה שלהם שהם עומדים באהוי"ר, דהלא אין ישיבה למע', א"כ העמידה היא הביטול באהוי"ר וכנ"ל, וכל אהוי"ר הוא ברצוא ושוב, וכמ"ש והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ופירש"י כלהב היוצא מבין החרסי' כו', דענין הרצוא הרי ידוע ענינו שהוא תוקף הכוסף והצמאון והתשוקה, להכלל באור א"ס ב"ה, ובניצוץ הנמשך אל האבוקה, ועיקר הרצוא הוא בסוכ"ע [בסובב כל עלמין], דבסוכ"ע הרי הרצוא הוא בבחי' יציאה לגמרי מגדר הכלים ומגדר הגבלה, וכמו ע"ד עבודת הצדיקים ברצוא שהוא תוקף הצמאון בכוסף הנפש, וכמ"ש נכספה וגם כלתה, וכתיב כלה שארי ולבבי, דכן הוא גם בעבודת המלאכים העליונים בהשיר שלהם שהם בבחי' כליון ממש, דזה נעשה במלאכים ע"י עבודת נש"י למטה דוקא, וכמארז"ל (חולין צ"א ע"ב) אין מלאכי השרת אומרים שירה למע' עד שאומרים ישראל למטה שנאי (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו בני אלקים, דע"י עבודת נש"י למטה אז הרי כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר ברצוא וביטול גדול, ואחר הרצוא הוא השוב שמאיר עליהם גילוי אור מלמע', דע"י גילוי אור זה ה"ה בביטול גדול כ"כ עד שא"א להם להיות בבחי' רצוא מפני גודל הביטול, והוא ע"ד דכתיב במ"ת וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. דעי"ז דוירא העם הנה וינועו שבאו לידי רצוא ע"י רצוא זה האיר להם גילוי אור עליון דויעמדו מרחוק, דפרחה נשמתן ולא יכלו להיות בבחי' רצוא מפני גודל הביטול, אשר כן הוא גם בשיר המלאכים (הנעשה ע"י עבודת נש"י כו') שהם בטלים בתכלית, דכתיב בעמדם תרפינה כנפיהם, שהם מתבטלים מהגילוי אור עליון עד שאין בכחם להיות בבחי' רצוא. בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית אות עב החיות רצוא ושוב מטעם הנהגת הספירות, שיש קטנות ראשון וקטנות שני וגדלות ראשון וגדלות שני, ובאדם נקרא גם כן כך, כמו בעולם שנה נפש, ותקנה לזה שמעתי ממורי ביאור פסוק אחור וקדם צרתני (תהלים קל"ט, ה') כי בקטנות נקרא אחור ובגדלות נקרא קדם, ונקשר מדריגת אחור אל הקדם, כשיבוא אל הגדלות, יחד שניהם עולין יפה, ועיין במקום אחר ודברי פי חכם חן, בחינה שניה כי כל זה אם ירצה לבוא למדריגתו הגדולה אז נקשר כאמור, אמנם בינו לבינו שיש כמה אנשים שנשארו בבחינת הקטנות, וכאשר שמעתי זה ממורי, לכך עצה היעוצה כאשר שמעתי ממורי גם כן זה אם יודע שהוא במדריגת הקטנות, ונותן הדעת להעלות מדריגה זו, שהוא גם כן במדות עליונות, אז נמתק על ידי מנצפ"ך וטוב לו וכו', הרי בחינה שניה, אמנם יש עוד בחינה שלישית, שנופל בגדר השכחה, ואינו יודע ליחד ולהעלות מדריגה זו וכמו שידוע ביאור ואנכי לא ידעתי (בראשית כ"ח, ט"ז וברש"י), שאם ידעתי לא ישנתי וכו' רצה לומר שאם ידע ליחד מדה זו לא היה נקרא שינה, וכמו ששמעתי ממורי זלה"ה גם כן ואנכי הסתר אסתיר (דברים ל"א, י"ח) רצה לומר שאסתיר ממנו ולא ידע שהוא בהסתרת פנים וכו', ודברי פי חכם חן: (כתונת פסים דף ל"ה ע"א) בעל שם טוב, נח ז׳ (א) את האלהים התהלך נח. וברש"י נח היה צריך סעד לתמכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ"ל, שמעתי אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם ר' ישראל ממעזיבוז זצלה"ה ששאל לו איש אחד מאנשיו, מה זה שלפעמים כשהיה אדם דבוק בדבקות הבורא, ויודע אינש בנפשיה שקרוב הוא אליו יתברך שמו, ובמאצע הדבקות נמצא לפעמים שהוא נפסק ורחוק מהבורא יתברך, כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי הוא רחוק מהמקום ברוך הוא. (ב) ואמר לו הבעל שם שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל, כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך בדגליו, מה עושה אביו, נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה, והתינוק הולך בין שני ידי אביו, וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו אזי מתרחק אביו מעט מעט לאחוריו, כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר ומכח זה יתלמד הילד לילך בטוב, כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם לאחוריו, לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום שהיה אביו מעמידו בתחילה, למקום שהיה אביו עומד בתחילה, אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו נמצא הולך התינוק בכל פעם יותר, כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, כשאדם מתלהב בדבקות הבורא, אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא לא היה דבקותו בכח ובתמידות, אבל השתא כשמתרחק ממנו בכל פעם, הוצרך האדם להתחזק בדבקותו בכל פעם יותר ויותר, כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו, יצטרך להוסיף ולחדש בכל פעם דבקות יותר מדמעיקרא ומכח זה יתייחד ויתחזק דבקותו בכל פעם יותר, ואמר שלזה רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים מ"ח) הוא ינהגנו עלמות ופירש רש"י ז"ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט: (תורי זהב ברמזי ראש השנה)