"העניים של המדינה" לפני ואחרי בני מסס - אבי נבון - אילן בורדה скачать в хорошем качестве

"העניים של המדינה" לפני ואחרי בני מסס - אבי נבון - אילן בורדה

"העניים של המדינה" לאחר הקרבות על החרמון במלחמת יום הכיפורים הגיעו למקום ההתכנסות של חיילי גולני צוות של מדור ידיעת הארץ בצה"ל. ביניהם היו הארכאולוגים פרופ' יוחנן אהרוני וד"ר עמנואל דמתי, הגיאוגרפים ד"ר מנשק'ה הראל, ד"ר אבשלום שמואלי, ואיש ידיעת הארץ אבי נבון. לפני שבועיים ישבתי עם אבי נבון לראיון מצולם אחד על אחד "תיעוד בעל-פה" בפגישה השלישית אחרי שבע שעות של ראיון הגענו לסיפור הקרבות על החרמון. "החיילים נראו כבויים" מספר אבי "שאלנו מה קרה?" "אלו החיילים שלחמו על החרמון" חטיבה שאיבדה בחרמון בקרב הראשון 23 חיילים בשני 55 . אבשלום שמואלי הרגיש שהוא חייב להגיד משהו וביקש מיוחנן אהרוני "תן לי הפעם לפתוח" בשלב מסוים שמואלי אמר בהתרגשות "אתם יודעים מה זה החרמון? זה העיניים של המדינה" יומיים לאחר מכן הגיע צוות של הטלוויזיה הישראלית למקום. מיכה לימור ראיין את בני מסס שאמר "בטח שזה חשוב זה העיניים של המדינה ככה אמרו לנו" והשאר היסטוריה. לפני מספר חודשים במסגרת ראיונות עם ותיקי שירות בתי הסוהר ראיינתי יחד עם יפעת פנסו ורנית ג'ורס משב"ס את עו"ד אילן בורדה שהיה בין שלל תפקידיו גם סגן מנהל כלא איילון. בשאלות על ילדותו סיפר "בכיפור אחי נלחם בחרמון" ואני זרקתי לשיחה את המושג "העיניים של המדינה" ואילן ענה: "הוא ישב אצלי במחלקה הסגורה בכלא איילון" ובכן בני מסס הוכר כהלום קרב ושלוש שנים לאחר מכן בקטטה בין דייגים על חוף הכינרת ירה בני מסס באחמד סלמה מנצרת. "כל המי ומי באו לבקר אותו בכלא" סיפר אילן והוסיף כי הוא לא המקרה היחידי בתולדותנו. בני מסס הורשע בעסקת טיעון בהריגה ובשלב מסוים שוחרר. עכשיו תתארו לכם בימים אלו של "עדין הרשות החברתיות" אחד מהלוחמים/ת שלנו חלילה עושה מעשה דומה .. אני הייתי בן 8.5 במלחמה וכמו כל המדינה הכרתי את המשפט האלמותי מהכתבה ועד לאותו רגע בראיון לא שמעתי על סופו הטראגי. אם תרצו זהו פרק נוסף בחשיבותו של התיעוד בעל פה . לפני 10 שנים ב 2006 נפטר בני מסס. בני כמו רחל לפניו ביקש להיקבר מול הכנרת. " אִם צַו הַגּוֹרָל לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ – אָבוֹאָה, כִּנֶּרֶת, לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ! רחל " שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! בדממה בוטחת מצווים: עצור. בבדידות קורנת נם חרמון הסבא וצינה נושבת מפסגת הצחור. שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת סתור שיער הדקל כתינוק שובב, שגלש למטה ובמי כינרת ובמי כינרת משכשך רגליו. מה ירבו פרחים בחורף על הכרך, דם הכלנית וכתם הכרכום. יש ימים פי שבעה אז ירוק הירק, פי שבעים תכולה התכלת במרום. גם כי אוורש ואהלך שחוח, והיה הלב למשואות זרים - איך אוכל לבגוד בך, איך אוכל לשכוח איך אוכל לשכוח חסד נעורים? שם הרי גולן, שם הרי גולן, שם... רחל נעמי שמר פלג פנחס לוי " "העניים של המדינה" לאחר הקרבות על החרמון במלחמת יום הכיפורים הגיעו למקום ההתכנסות של חיילי גולני צוות של מדור ידיעת הארץ בצה"ל. ביניהם היו הארכאולוגים פרופ' יוחנן אהרוני וד"ר עמנואל דמתי, הגיאוגרפים ד"ר מנשק'ה הראל, ד"ר אבשלום שמואלי, ואיש ידיעת הארץ אבי נבון. לפני שבועיים ישבתי עם אבי נבון לראיון מצולם אחד על אחד "תיעוד בעל-פה" בפגישה השלישית אחרי שבע שעות של ראיון הגענו לסיפור הקרבות על החרמון. "החיילים נראו כבויים" מספר אבי "שאלנו מה קרה?" "אלו החיילים שלחמו על החרמון" חטיבה שאיבדה בחרמון בקרב הראשון 23 חיילים בשני 55 . אבשלום שמואלי הרגיש שהוא חייב להגיד משהו וביקש מיוחנן אהרוני "תן לי הפעם לפתוח" בשלב מסוים שמואלי אמר בהתרגשות "אתם יודעים מה זה החרמון? זה העיניים של המדינה" יומיים לאחר מכן הגיע צוות של הטלוויזיה הישראלית למקום. מיכה לימור ראיין את בני מסס שאמר "בטח שזה חשוב זה העיניים של המדינה ככה אמרו לנו" והשאר היסטוריה. לפני מספר חודשים במסגרת ראיונות עם ותיקי שירות בתי הסוהר ראיינתי יחד עם יפעת פנסו ורנית ג'ורס משב"ס את עו"ד אילן בורדה שהיה בין שלל תפקידיו גם סגן מנהל כלא איילון. בשאלות על ילדותו סיפר "בכיפור אחי נלחם בחרמון" ואני זרקתי לשיחה את המושג "העיניים של המדינה" ואילן ענה: "הוא ישב אצלי במחלקה הסגורה בכלא איילון" ובכן בני מסס הוכר כהלום קרב ושלוש שנים לאחר מכן בקטטה בין דייגים על חוף הכינרת ירה בני מסס באחמד סלמה מנצרת. "כל המי ומי באו לבקר אותו בכלא" סיפר אילן והוסיף כי הוא לא המקרה היחידי בתולדותנו. בני מסס הורשע בעסקת טיעון בהריגה ובשלב מסוים שוחרר. עכשיו תתארו לכם בימים אלו של "עדין הרשות החברתיות" אחד מהלוחמים/ת שלנו חלילה עושה מעשה דומה .. אני הייתי בן 8.5 במלחמה וכמו כל המדינה הכרתי את המשפט האלמותי מהכתבה ועד לאותו רגע בראיון לא שמעתי על סופו הטראגי. אם תרצו זהו פרק נוסף בחשיבותו של התיעוד בעל פה . לפני 10 שנים ב 2006 נפטר בני מסס. בני כמו רחל לפניו ביקש להיקבר מול הכנרת. " אִם צַו הַגּוֹרָל לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ – אָבוֹאָה, כִּנֶּרֶת, לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ! רחל " שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! בדממה בוטחת מצווים: עצור. בבדידות קורנת נם חרמון הסבא וצינה נושבת מפסגת הצחור. שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת סתור שיער הדקל כתינוק שובב, שגלש למטה ובמי כינרת ובמי כינרת משכשך רגליו. מה ירבו פרחים בחורף על הכרך, דם הכלנית וכתם הכרכום. יש ימים פי שבעה אז ירוק הירק, פי שבעים תכולה התכלת במרום. גם כי אוורש ואהלך שחוח, והיה הלב למשואות זרים - איך אוכל לבגוד בך, איך אוכל לשכוח איך אוכל לשכוח חסד נעורים? שם הרי גולן, שם הרי גולן, שם... רחל נעמי שמר פלג פנחס לוי