Guardians at the Threshold: Bigtan and Teresh Through Malbim's Lens скачать в хорошем качестве

Guardians at the Threshold: Bigtan and Teresh Through Malbim's Lens

Discover a fascinating political reading of the Purim story through the minor characters of Bigtan and Teresh. This class explores Rabbi Malbim's (1809-1879) innovative interpretation of the palace guards' plot against King Achashverosh as a political resistance to absolute monarchy. Drawing from his own experiences in 19th century Prussia and Romania, Malbim offers a surprisingly modern constitutional analysis of power in the Megillah. We'll examine how Achashverosh strategically transformed his rule from a limited monarchy to an absolute one, why the royal guards rebelled, and why Mordechai chose to intervene. The lesson culminates with the ironic parallel between the Megillah's narrative and Malbim's own life, as he too ultimately fell victim to unchecked governmental power—providing a timeless message about the importance of constitutional restraints on authority. Join us for this unique blend of biblical commentary, political theory, and historical insight that brings new depth to our understanding of Purim. #Purim #JewishLearning #Megillah #BiblicalCommentary #PoliticalTheory לבאר הפרשה הזאת צריך אני להקדים הקדמה אחת, הנה המלכת המלך בימים הקדמונים בממשלות המצריים הכשדיים והפרסיים והמדיים היתה על אחת משתי דרכים: א) המולך ע"י בחירת העם שהסכימו על איש אחד להמליכו עליהם: ב) המולך ביד חזקה שכבש מדינה ומלך עליהם... ומזה עמדו אז שני מיני ממלכות: א) ממלכה מוגבלת, והוא שמשרת המלך על העם היתה לה גבול ידוע, וזה היה לרוב במלך שנתמנה ע"י בחירת העם... וע"פ הרוב מלך כזה נשבע בעת מלכותו לשמור הנמוסים והדתות אשר במדינה: ב) ממלכה בלתי מוגבלת, והוא שהמלך היה לו רשות לעשות כחפצו... וגם היה יכול לשנות דתות וחקי המדינה ולחקוק חוקים אחרים תחתיהם... והנה בין שני מיני הממלכות האלה, חמשה הבדלים: א) המולך ממלכה מוגבלת. המלך היה שומר המדינה... אבל המולך ממלכה בלתי מוגבלת בחזקה כמו סנחריב ונבוכדנצר, המדינה היתה משועבדת אליו, וכולם היו נחשבים עבדיו... ב) המולך ממלכה מוגבלת, האוצרות בגנזי המלכות היו שייכים אל המדינה, ומי שמלך ממלכה בלתי מוגבלת, האוצרות היו שייכים לו לבדו, כמו פרעה ונבוכדנאצר: ג) המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לעשות דבר כללי אם לא בהסכמת שרי העצה, ובממלכה בלתי מוגבלת היה יכול לתקן ולהרוס הכל לבדו בלי נטילת עצה ורשות כלל: ד) שהראשון היה נתון תחת דתי המדינה ולא היה אפשר לו לעבור על דתות הקבועים, והשני הוא היה המחוקק והיה יכול לתקן חוקים אחרים כנ"ל: ה) המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לשנות עיר המלוכה לקבוע המלכות במקום אחר... אבל המולך בלי הגבלה היה יכול לשנות כחפצו: ע"פ הקדמה הזאת נבא אל הבאור, הנה אחשורוש כפי קבלת חכמינו היה תחלה הדיוט, ואח"כ ע"י עשרו מלך על מדי ופרס ונתחזק במלכותו... ועד עתה עמד כסא המלכות בבבל... אבל בשושן לא היה כסא המלוכה... ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנאצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, עפ"ז היה המלכות נכון בידו, או מצד הכבוש שכבשם ביד חזקה ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת או מצד הנחלה ע"י ושתי אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת... והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן, ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו, כל אלה היו עצות עמוקות להוציא מגמתו אל הפועל להשתרר עליהם גם השתרר... למען הוציא חשקו זה מכח אל הפועל להיות מלכותו בלתי מוגבלת, התחכם בשנת שלוש למלכו... עשה משתה... הקדים תחלה שריו ועבדיו וחיל צבא פרס ומדי ואחריהם הושיב את הפרתמים ושרי המדינות... ובזה הראה שאינו חושב כי ברצונם ובבחירתם נתמנה... אבל הראה כי בחרבו ובקשתו כבשם... בהראותו את עושר כבוד מלכותו, כאלו העושר הזה לא של המדינה הוא רק עומד לכבוד לו שע"י הצליח למלוכה... התחכם במה שצוה להביא ושתי לפניו, להראות שלא מצד יחוסה לקחה, רק מצד שיפת מראה היא... אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר - יעצו איך יחזיק במעוזו שמעתה תהיה מלכותו מלכות בלתי מוגבלת, ועז"א יצא דבר מלכות מלפניו, יעצו שמעתה יעמיד חק חדש אשר כל דבר מלכות לא יצאו עוד מן השרים המחוקקים כמו שהיה עד הנה שלא היה רשות להמלך לשפוט או לתקן דבר בעצמו אם לא ע"פ השרים ויועצי המדינה מעתה לא יהיה כן רק כל דבר מלכות אשר יצא, מלפניו לבדו יצא, ולא זאת אלא ויכתב בדתי פרס ומדי, שכל פסק שיצא מן המלך יכתב בדתי פרס ומדי להשאר דת קבוע שע"פ יפסקו כל דין כיוצא בו, ולא יעבור רק ישאר דת קבוע לנצח, כמו שהוא גם היום אצל המלכים שפסקיהם ישארו דת קיים במדינה (גאבינעטס ארדערע) והדבר מלכות הראשון יהי אשר לא תבא ושתי לפני המלך. ג. רלב"ג, אסתר התועלת השמונה עשר הוא להודיע שראוי לכל אדם להשתדל בשלום המלך שהוא תחתיו ואם אינו מאומתו כי בסבת המלך תתקיים המדינה עם שכבר יתכן שיגיע לו מזה גמול טוב מהמלך. ולזה תמצא שגלה מרדכי על דבר בגתנא ותרש תכף שנגלה לו זה לשמור המלך משיפול במה שהשתדלו לעשות כנגדו והגיע לו ולישראל מפני זה מהתועלת מה שנזכר בזאת המגלה: ד. מלבי"ם אסתר ג,י עתה מספר כי המלך לא אשם בדבר זה מאומה, כי אחר שגנב לבו ולא הגיד לו מי העם, ולא שדעתו להשמידם, אם היה המלך עצמו חותם האגרות היה רואה כי מרמה בדבר ולא היה מסכים עמו, אבל המלך מבטחונו בו מסר הטבעת לידו לחתום בשמו, והוא שנה וכתב להרג וכריתות, וע"כ אמר שלא המלך היה החייב בדבר רק שהמן היה הצורר היהודים, והוא כתב הכל מדעתו, ע"פ משטמת אבותיו השמורה אתו עד נצח יען שהוא אגגי: