תליון נדיר, בן כ-1,300 שנה עם סמל המנורה, נחשף בחפירה ארכיאולוגית בפינה הדרום-מערבית של הר הבית скачать в хорошем качестве

תליון נדיר, בן כ-1,300 שנה עם סמל המנורה, נחשף בחפירה ארכיאולוגית בפינה הדרום-מערבית של הר הבית

איך הגיע תליון קדום עשוי עופרת יצוקה, מעוטר משני צידיו במנורת שבעת הקנים, לירושלים, בתקופה שבה הוגבלה שהיית יהודים בעיר? תליון שרשרת אישי ,נדיר מאוד, מהמאה ה-7 לספירה (שלהי התקופה הביזנטית), התגלה בחפירה ארכיאולוגית רחבת היקף שמנהלת רשות העתיקות בשיתוף עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בגן הארכיאולוגי של ירושלים ע"ש דוידסון. הממצא הנדיר מעוטר משני צדדיו בדימוי זהה של מנורת שבעת הקנים, והוא נענד, ככל הנראה, ע"י יהודי שהגיע לירושלים בתקופה הביזנטית, בה נאסרה כניסת יהודים לעיר. "יום אחד, בשעות הצהרים, בזמן שחפרתי בתוך מבנה קדום, פתאום אני רואה בין האבנים של הקיר משהו שונה, בצבע אפור". מספר איאיו בלטה, עובד עיר דוד. "שלפתי את הממצא מתוך האדמה וראיתי שמדובר בתליון של שרשרת ועליו מופיעה המנורה. מיד הראיתי את הממצא לאסתר - מנהלת החפירה, והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד. מאד התרגשתי". התליון נמצא בתוך שכבת מילוי עבה של כ-8 מטרים, אשר שימשה תשתית למכלול מבנים מונומנטליים מהתקופה האומיית. שכבת מילויים זו, כיסתה לחלוטין שרידים קדומים יותר - משלהי התקופה הביזנטית, ובהם שרידי מבנים. אלה, מעידים, לפי החוקרים, על מערך אדריכלי מתוכנן, שנבנה לצידו של רחוב מרוצף. התליון עוצב כדסקית, ובחלקו העליון לולאת השחלה לחוט או לשרשרת. על שני צידיו נטבעו שתי מנורות זהות בעלות שבעה קנים, שהודגשו במסגרת עגולה בולטת. צד אחד השתמר היטב, בעוד שהצד השני מכוסה בפטינה - שכבת בליה טבעית. דגם המנורה בשני צידי הדסקית כולל שלושה קנים בכל צד של הקנה המרכזי, ובראשי הקנים מופיעה קורת חיבור אופקית, שמעליה שלהבות. בבדיקת XRF במעבדות האנליטיות של רשות העתיקות, אשר בוצעה על ידי משמר החפץ איליה רזניצקי, נמצא כי התליון מכיל כ־99% עופרת. לדברי חוקרי רשות העתיקות ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ', אסתר ראקוב־מלט וד"ר שולמית טרם, "תליון עשוי עופרת טהורה, המעוטר במנורה, הוא ממצא נדיר ביותר. במחקר מוכרים תליונים מעוטרים במנורה שנעשו מזכוכית וממתכות אחרות, אבל ידוע לנו רק על עוד תליון אחד בעולם הנושא את סמל המנורה, שנעשה מעופרת. תליון זה, שמקורו אינו ידוע, שמור במוזיאון וולטר לאמנות שבבולטימור, ארה"ב. הופעתה הכפולה של המנורה, בשני צידי הדסקית, מעידה על משמעותו העמוקה של הסמל ועל מקומה המרכזי של המנורה בהבעה חזותית של זיקה למקדש ולזיכרונו, גם בתקופה שלאחר חורבן הבית". מהמקורות ההיסטוריים עולה, כי במהלך התקופה הביזנטית נאסרה כניסת יהודים לירושלים. "עובדה זו, מקשה על הבנת משמעותם של הממצאים המעוטרים בסמל המנורה בהקשרם ההיסטורי", אומרים החוקרים. "הדבר מעלה את השאלה האם מדובר בממצאים אקראיים, או שאולי היו אלה חפצים פרטיים של יהודים שהגיעו לעיר מסיבות שונות: סוחרים, בעלי שליחות מנהלית, או יחידים, שבאו לעיר כעולי רגל סמויים ובנסיבות לא רשמיות". ד"ר יובל ברוך, המנהל את החפירות באתר מזה כרבע מאה מטעם רשות העתיקות ומי שחוקר את נושא המנורות, מדגיש כי "מדובר בממצא יוצא דופן. תליון זה, הנושא את סמל המנורה, אינו רק אובייקט חומרי; הוא חותם אישי, תעודה של זיכרון ושל זהות, שכנראה היה שייך ליהודי אנונימי, שבחר לשאת אותו על צווארו. בחירה זו אינה רק תמצית של מחויבות אישית לאמונתו הדתית, אלא גם עדות לכך שבתקופות בהן פורסמו צווים קיסריים האוסרים על יהודים להתגורר בעיר, הם לא חדלו מלהגיע אליה. הבחירה להשתמש דווקא בעופרת, ולא באחת המתכות המקובלות יותר לייצור תכשיטים, עשויה להעיד כי בעל החפץ ענד אותו כקמע, ולא כתכשיט. זאת, משום שהעופרת נחשבה באותה תקופה לחומר נפוץ ומקובל במיוחד לייצור קמיעות". ד"ר ברוך מדגיש, כי "במהלך התקופה הביזנטית, דווקא אז - וביתר שאת, הפכה המנורה לסמל של זיכרון לאומי ולציפייה לתחייה בקרב קהילות היהודים בארץ ישראל. בגלות, אימצו את הסמל בדיוק באותה דרך. יתרה מכך, בשנים האחרונות הולכות ומתרבות העדויות הארכיאולוגיות שלפיהן יהודים, למרות כל האיסורים והקשיים שהוטלו עליהם, מצאו את הדרכים להגיע לירושלים - וייתכן שאף היו כאלה שהשתקעו בה". לדברי שר המורשת, הרב עמיחי אליהו: "הממצא המרגש של תליון המנורה מצטרף לשורה של עדויות הממשיכות להתגלות בירושלים ומספרות את סיפורו המשכיותו ודבקותו של העם היהודי בעיר. גם בתקופות שבהן נאסרה על יהודים הכניסה לירושלים, החיבור למקום לא פסק. אני מזמין את הציבור להתרשם מהממצא, כחלק מאירועי שבוע המורשת שמוביל משרד המורשת בחג החנוכה". תליון המנורה הנדיר יוצג לראשונה לציבור במהלך חג החנוכה במסגרת סיורים ופעילויות למשפחות שיתקיימו בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י בירושלים. פרטים באתר רשות העתיקות