טובה דולב מאזינה במסגרת מודיען אלקטרוני בתוך יחידה 848 לימים 8200 בסיס מרש"ל שארם א שייך מלחמת 10/73 скачать в хорошем качестве

טובה דולב מאזינה במסגרת מודיען אלקטרוני בתוך יחידה 848 לימים 8200 בסיס מרש"ל שארם א שייך מלחמת 10/73

המרואיינת: טובה דולב מאיישת עמדת האזנה במסגרת "אלינט" מודיען אלקטרוני בתוך יחידה 848 – לימים 8200 מחנה יעקב/יפית בסיס מרש"ל - מרחב שלמה שארם א שייך החיל / היחידה: חיל המודיעין ריאיון, צילום ועריכה : יצחק בוצר תאריך: 16.10.25 טובה נולדה בשנת 1954 בכפר סירקין ממזרח לפתח תקווה. ההורים הגיעו ממרוקו. האב אשר עלה לארץ בגיל צעיר, גוייס מיד והספיק לקחת חלק במלחמת העצמאות ואף לחם בכל מלחמות ישראל. בהמשך המשפחה עברה להתגורר בפתח תקווה. טובה למדה בבית הספר עין גנים ולימים תחזור בתפקיד מורה מן המניין אל אותו בית הספר. לקראת הגיוס היא שאפה להיות מורה חיילת, מה שתאם גם את רצון הוריה אשר רצו שהיא לא תתגייס אלא תלמד הוראה בסמינר למורות, לבסוף ההורים נתנו את ברכתם להתגייסות של הבת לצבא בשנת 1972. לאחר מבדקי המיון בטירונות היא הוצבה ביחידה 848 (לימים 8200) וזאת לאחר שנאמר לה ש"מורה היא תמיד תוכל להיות". אבל בצבא תרומתה לחיל המודיעין תהייה הרבה יותר משמעותית. היא הוצבה כאמור ליחידה המסווגת שנקראה "אלינט" (ELINT) והחלה בהכשרה לתפקיד של מעקב ופיענוח של אותות בקשר וברשת. אחרי סיום ההכשרה היא הוצבה בבסיס היחידה שנקרא "יעקב" ובהמשך "יפית" ואשר שכן בשארם א-שייח, בסמוך לבסיס חיל הים במרחב שלמה שנקרא אז מרש"ל . השירות באזור דרום סיני של ערב יום כיפור נדמה לרוב כסוג של שהייה בגן עדן שלא מהעולם הזה. לפעמים חיילי הבסיס, בנים ובנות המשרתים העדיפו שלא לצאת לחופשה בבית ובמקום זה הם ערכו טיולים בכל פינות חצי האי. המלחמה תפסה את טובה בבסיס לאחר שזמן קצר ביותר לפני כן היא הייתה מיועדת להצבה במוצב החרמון. היא ביקשה מאד להישאר ולא לעלות צפונה וכך בעצם קבעה את גורלה, כי החייל אשר כן עלה במקומה לחרמון, נפל בשבי הסורי. מכאן מתחיל סיפור ההיחלצות וההישרדות של מספר בנות אשר שירתו בבסיס כאשר הקומנדו המצרי מאיים לכבוש את כל האזור. כל חיילי הבסיס עוד הספיקו לקבל הנחיות מה עושים אם נופלים בשבי ואף הייתה להן תרגולת של שריפת מסמכים סודיים. לפני הפינוי טובה עוד הספיקה לאייש את עמדת ההאזנה תוך שהיא צופה במיגים המצריים מפציצים את הבסיס. היא זו שאיתרה את שתי ספינות הטילים של המצרים, אשר הגיעו להפציץ את האיזור. היא זוכרת מסע חילוץ הזוי של שבע בנות על רכב צבאי אשר במשך כ 36 שעות נעו צפונה עד שהגיעו אל בסיס חיל האוויר של שארם א שייך. בגלל בהילות הפינוי, טובה יצאה לדרך עם סנדלי אצבע אשר אבדו לה בדרך והיא נותרה יחפה. לאחר התאוששות קצרה במסגרת המשפחה היא החלה לשרת בבסיס היחידה על יד תל אביב שם יצא לה להקשיב לרשתות הקשר ולשמוע את הזעקות לעזרה מהחזית. בהזדמנות הראשונה שהייתה לה היא חזרה שוב לבסיס בסיני. טובה שוחררה מהשירות בשנת 1974 ומאז עסקה במשך שנים רבות בתחום החינוך. לאחרונה הציפו אותה כל המראות והזיכרונות המטלטלים אשר גרמו לה להיפתח סוף סוף ולספר את קורותיה וזאת במיוחד לאחר שהבינה מהיכן היא נחלצה ובאיזו תופת היא יכולה היתה למצוא את עצמה. למרות זאת היא איננה מחשיבה את עצמה כפוסט טראומתית. טובה מתגוררת בשכונת עיר ימים בנתניה. יש לה שלשה בנים וששה נכדים.