הרטוב: כנס צאצאי היישוב לציון 130 שנה ליסודה скачать в хорошем качестве

הרטוב: כנס צאצאי היישוב לציון 130 שנה ליסודה

תולדות היישוב הר-טוב סיפורה של המושבה הר־טוב מתחיל בשנת 1883, כשמיסיון אנגלי בירושלים רכש כ־6,000 דונם מאדמות הכפר הערבי ערטוף. המיסיון ניסה ליישב במקום משפחות יהודיות עניות מירושלים, בתקווה שעם הזמן ימירו את דתן. 25 משפחות עלו למקום, אך רובם שמרו על יהדותם, והתנאים הקשים והחרם מהיישוב היהודי הביאו לנטישת המקום עד סוף העשור. כעשר שנים מאוחר יותר, בראשית שנות ה־90 של המאה ה־19, קמה בקרב יהודי בולגריה תנועה לעלות לארץ ישראל. בשנת 1895 רכשו נציגי “אגודת אחים” את אדמות ערטוף מידי המיסיון, ובדצמבר אותה שנה עלו למקום שנים־עשר משפחות מבולגריה. כך נוסדה המושבה הר־טוב, ששמה הוצע בהמשך על ידי אליעזר בן־יהודה. שנותיה הראשונות של המושבה היו קשות. האדמה דלה, המים מועטים, והמתיישבים סבלו מגניבות ומפגעי טבע. הם התקיימו בעיקר מחקלאות בסיסית – גידול ירקות, תירס, צאן וייצור גבינות. למרות מחלות, ארבה ועוני, נרשם הישג משמעותי כשנרשמו הקרקעות על שם המתיישבים. בהמשך נפתחה במקום כיתה לילדי המושבה, ניטעו עצי פרי ונעשו ניסיונות לפתח ענפים נוספים כמו טבק וסלק סוכר. בשנת 1910 חל מפנה כאשר הנדבן יצחק גולדברג רכש חלק מהאדמות והקים חווה חקלאית שסיפקה עבודה למתיישבים. בהנהגת משה בקר הוקמה הרפת המודרנית הראשונה בארץ ונפתחו מתקני ייצור נוספים – טחנת קמח, בית בד וכבשני סיד. בשנים שלאחר מכן נבחר ועד מושבה, נבנו בתים חדשים, ונפתחה דרך משער הגיא להר־טוב. בתקופת המנדט נבנו בית כנסת, מרפאה ובית ספר, והמושבה פרעה את חובותיה ונראתה בדרכה להתבססות. הכול השתנה באוגוסט 1929, עם פרוץ מאורעות תרפ”ט. ערביי הכפרים הסמוכים תקפו את המושבה, חוות גולדברג הוצתה, והתושבים נאלצו להימלט לתחנת הרכבת ולעלות על רכבת לירושלים בעוד ביתם עולה באש. לאחר המאורעות חלקם עבר לתל אביב ואחרים הקימו את אבן יהודה. אך כעבור שנה שבו חלק מהמשפחות להר־טוב ושיקמו את המקום. בשנות ה־30 נבנה בסמוך בית החרושת למלט “שמשון”, אך מאורעות 1936–1939 הביאו לקיפאון ולפגיעה בענפי החקלאות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בהר־טוב כ־70 תושבים. ב־1940 הוקמה משטרת טגארט, שחיזקה את ביטחון היישוב, וב־1945 החל לפעול המפעל למלט ולצידו שבו לפעול הלולים והמשקים. בתקופת מלחמת העצמאות הפכה הר־טוב למובלעת מבודדת. בסוף 1947 הותקף טנדר נוטרים ושלושת נוסעיו נהרגו. בינואר 1948 יצאה מהמושבה מחלקת הל”ה בדרכה לגוש עציון. בחודש מרץ הותקפה שיירת האספקה להר־טוב, ובקרב נהרגו אחד־עשר לוחמים. ימים אחר כך פוצץ מפעל המלט. בהתקפה נוספת נהדפו התוקפים בסיוע כוחות “גבעתי”, אך המצב הלך והחמיר. עם עזיבת הבריטים במאי 1948 הוחלט לפנות את התושבים. בלילה שבין 15 ל־16 במאי עזבו האחרונים את בתיהם בצעדת לילה מאובטחת אל כפר אוריה. זמן קצר לאחר מכן נכבשה הר־טוב בידי כוחות “האחים המוסלמים”, ושוחררה ביולי 1948 בידי חטיבת הראל במבצע דני. לאחר המלחמה נעשה ניסיון לחדש את ההתיישבות, אך רק חמש משפחות חזרו, ובקרבתן הוקם מושב העולים נחם. בהדרגה ננטשה המושבה, ובשנת 1955 עזבו גם המשפחות האחרונות. במקום הוקמו מוסדות המועצה האזורית מטה יהודה, ובהמשך אזור התעשייה הר־טוב. שרידים בודדים מהמושבה נשמרו – בית המיסיון, כמה מבני אבן ובית הקברות של המייסדים. בראשית שנות ה־2000 החל פרויקט חינוכי ייחודי שבו תלמידי בית הספר “הר־טוב” בצרעה מאמצים את מורשת המושבה. מדי שנה הם חוקרים את סיפורה, פוגשים את צאצאי המתיישבים ומקיימים “מוזיאון חי” שבו הם מחיים ליום אחד את סיפור המקום. כך נמשך סיפור הר־טוב – ממושבת מיסיון נטושה אל חזון ציוני אמיץ, דרך מלחמות וקשיים ועד להפיכתה לסמל של עמידה והתחדשות בלב הרי יהודה.