עיונים מנחות דף כ"ח | ריצוי הציץ (ח"ב) скачать в хорошем качестве

עיונים מנחות דף כ"ח | ריצוי הציץ (ח"ב)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו לע"נ ר' חיים יוסף בר' משה תקציר השיעור: הגאון ר׳ משה לייב שחור (שהיה בידידות עם הגרי״ז ור׳ פנחס אפשטיין ור׳ הערש פסח ור׳ עמרם בלוי ואף עם הראי״ה, ועכ״כ דשאל הגרי״ז למה אינו מביא דברי הגרי״ד מבוסטון, וכשהשיב לו דהיא משום דהיא קרובו, השיב לו דהראי״ה מחשיב את כל ישראל כקרובים אליו ואפ״ה מצטטם) חיבר ספרי אבני שהם ובגדי כהונה, ובספר בגדי כהונה אסף כל המאמרי חז״ל על הבגדי כהונה ודן בהם. ובהפתיחה לזה, שקראה לימוד מתוך הסתכלות, הביא המדרש דברא הקב״ה את כל העולם ע״י הסתכלות בהתורה, והגמרא שהראה הקב״ה כמה דברים למשרע״ה שנתקדשה בהם. וביאר דמתנאים העיקריים להבין דברים חומריים המוחשיים בהבנה תיאורטית ועיונית, כגון הלכות טריפות ובגדי כהונה, צריכין שתהיה תמונה מוחשית וגשמית מאלו הדברים בשכלו, ולא סגי בידיעות שטחיות לבד בזה, כדי לעמוד אנשמת הענין והאיך מתלבשת בהדבר. (וזהו בפרט בבגדי כהונה שכל ענינם היה לפאר על האדם את חוויית האדם כשבא להמקדש ואיזור ה׳.) וזהו דלא כבשארי מושגים מופשטיים, כביטול ברוב וכדומה, שאין העיקר בהם החומר אלא הצורה המופשטת. ולכן ביארו חז״ל דהראה הקב״ה אלו הדברים למשרע״ה בציור מוחשית כשלחן ערוך, כיון דרק עי״ז יכול האדם לעמוד על הבנת הדברים באופן תיאורטית. והא דהזניחו את זה בלימוד התורה היא משום דהזניחו את צורת הדבר מחמת דדגשו החומר והזניחו את הדין שמתחתיה, וג״כ דצריכין למכשירים טכניים ודוגמאות ודמיות חיות רבות כדי לעמוד על כל זה והזניחו את לימוד האסתטיקה בזה (וגם הראי״ה דרש אזה דכשאבדו ישראל את הריבוניות על ארצם ונגלו, אבדו את הבנת חשיבת האסתטיקה בזה שזהו רק כשאומה היא על אדמתה). וכדהבאנו בשיעור לדף כ״ה-כ״ו עפ״י פשוטו של מקרא הוי הציץ הנזר והכתר של הכה״ג אשר עליה היה נחקק פרח שהיא הסמל של משפחת הכהונה, והיה מרגיע חרדת המקריב דקרבנו הקריב ע״י בחירי וקדושי ה׳ כראוי שמעלה ההסתברות שנעשה כראוי ונתקבל קמי הקב״ה. אבל חז״ל שינו את המובן בה דהיא כלי עבודה ממש והעיקר בה היתה השם המפורש, ולא עסקו בהנזר הלז שבו (ואכן לא עסקו חז״ל כ״כ בציורי הבגדי כהונה במדוייק). והיא כדהארכנו במבוא למס׳ הוריות לא אימצו חז״ל את כתר הכהונה, במה שעסקו להעביר הממשלה ממוסד הכהונה למוסד הת״ח. ובזה פירשו את ענין הציץ כחפץ וכלי המכשיר ומרצה [qualifying device] ממש באופן דיוני. ומצינו בדברי חז״ל דכוחה של הציץ לרצות הפסולים היא כקמיע מחמת השם המפורש שעליה. וכדחזינן להלן בדף ל״ו דחייב למשמש בתפילין מק״ו בציץ שיש בה רק אזכרה אחת. ובתנחומא (ויצא סימן ב׳) דהתרפים נעשו כששחטו בכור והיו מולחין אותו וכותבים על ציץ זהב רוח טומאה תחת לשונו והיו מניחים אותו בקיר ונרות דולרים לפניו והיה מגיד עתידות. וכמו״כ חזינן ב פרקי דר״א (פל״ח) דכתב יעקב שם על ציץ לאסנת ושלחה למצרים וזרקה הציץ ליוסף ואז הבין דהיא ממשפחתו נשאה, וכן היא להלן בפמ״ה דאהרן זרק ציץ בעשיית העגל באופן מאגית. וכן היא בבמדב״ר (כ׳ כ׳) שנשאו כלי הקודש למלחמת מדין וזהו הציץ ועי״ז היפלו בלעם והמלכים שפרחו באויר ע״י כשפים. וכמו״כ היא בשיהשי״ר (ז׳) דדניאל החביא הציץ שנתנה נבוכדנצר בפי הפסל כדי שתגיד עתידות. ולפי״ז מובן השיטה דאף אי אינו על ראשו של הכה״ג מרצה כיון דעדיין פועלת באופן כקמיע. אבל מצינו ג״כ גישה בספרות חז״ל דהריצוי שבה היא משום דהוי חפץ פולחני המכפר כמו כל שארי בגדי כהונה המכפרין ומרצין הקרבן שנעשתה בכשרות, ולא באופן של קמיע. והיא כדחזינן בזבחים דף פ״ח דדרשו חז״ל דנסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר דהבגדי כהונה מכפרין כמו הקרבנות. והיא דכדאמרנו בשיעור לזבחים דף ז׳ הוי ענין סוגי הקרבנות במבע דתיים שונים בחוויית האדם בהקרבתן, וכמו״כ הוי ענין הבגדי כהונה בהמקדש, כיון דג״כ מביאין האדם למבע דתי וחווייה דתית מדוייקת. (וד״ר פ. גלפז-הלר האריכה בזה בספרה קולם של בגדים כדהבאנו בשיעור לזבחים דף פ״ח.) ולכן דרשו חז״ל באופן ספרותית דכל בגד מכפר אדבר המקושר בהמקום שבה לובשין אותה, ודרשו שם דהציץ מרצה על עזות פנים כמו כל שארי בגדי כהונה שמרצין כהמארך השלמה של כל הבגדים בדברים אתיים. וכשחיפשו חז״ל להרחיב את איזור המקדש לכל ישראל (וכדאמרנו בשיעור לזבחים דף קי״א) דרשו דמרצה הציץ על הטומאה באופן משפטי, כיון דאכן רצו להקל בטומאה (שראו בה רק כדבר נומולוגית וכדאמרנו כמה פעמים ועיין בשיעור לדף כ״ד) להקל על חיי העם. והרחיבו חז״ל את הרעיון בזה דהבגדי כהונה המה ג״כ להכשיר הגברא ומהוה את זהותו של הכהן כ״עובד״ אשר לכן כשאין בגדתן עליהן אין כהונתן עליהן. והיא דהבינו חז״ל את ענינם של בגדי כהונה מהבגדים שמצינו בהסיפור של אדה״ר בגן עדן, דרק לאחר שאכל מעץ הדעת ואבד את תמימותו הצריך לבגדי כתונת עור (שהיא ״אור״ בתורתו של ר״מ) מחמת בושתו לגשת קמי הקב״ה. וכיון דהמשכן והמקדש היא בדוגמת החזרה לגן עדן מקדם, צריכין לבגדי תפארת שנתן אז הקב״ה לאדה״ר כשקילקל כדי שיוכל לעמוד לפניו. אבל אפ״ה עדיין השאירו חז״ל את מובן הפשט על מקומו בזה דדרשו במדרש ילמדנו (ילקוט ת״ת פ׳ קרח) בהא דכתיב (במדבר י״ז כ״א) ויצץ ציץ במטה אהרן דכך עשה ציץ נזר בראש של מטה כמו בהציץ, והיינו בענין הפרח. אבל בבמדב״ר אכן דרשו חז״ל להיפך דהציץ עליה על המטה והפרח שם המפורש כמו דכתיב על הציץ. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...