גמרא עיון קידושין 52, קידושי ביאה - דין או מציאות - המשך [דף י] - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות скачать в хорошем качестве

גמרא עיון קידושין 52, קידושי ביאה - דין או מציאות - המשך [דף י] - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה כ המקדש בביאה הרי אלו קידושי תורה, וכן בשטר מתקדשת בו מן התורה, כשם שגומר ומגרש שנאמר (דברים כ"ד) וכתב לה ספר כריתות כך גומר ומכניס, אבל הכסף מדברי סופרים (וכן דין הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים) שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים לקוחים אלו יהיו בכסף שנאמר (בראשית כ"ג) נתתי כסף השדה קח ממני. כסף משנה הלכות אישות פרק ג הלכה כ המקדש בביאה הררי אלו קידושי תורה וכן מתקדשת בשטר מן התורה. איכא למידק אמאי לא ערבינהו המקדש בביאה או בשטר הרי אלו קידושי תורה. וי"ל משום דביאה מפורשת בתורה ובעלה אבל שטר אינו מפורש בתורה אלא שהוא נלמד מדאיתקש הויה ליציאה. ואם תאמר אם כן מה נשתנה כסף משטר שלזה קרא דבר תורה ולזה קרא דברי סופרים. ויש לומר שבתשובה לרבינו הביאה הרמב"ן בספר השגותיו כתב שהיה ראוי לומר גם בקידושי שטר שהם מד"ס לולא שהגמרא אמרה בפירוש שקידושי שטר דאורייתא: פירוש המשנה לרמב"ם מסכת קידושין פרק א משנה א דרך, אפשרי בו לשון זכר ולשון נקבה אמר ה' את הדרך ילכו בה. ואמרו האשה נקנת ולא אמר האיש קונה, ללמדנו שאינה נקנת ונעשת אשת איש אלא ברצונה, אבל אם קדשה על כרחה אינה מקודשת. ולמדנו שהיא מתקדשת בכסף ממה שנ' כי יקח איש אשה ואמר בעפרון נתתי כסף השדה קח ממני גמר קיחה קיחה. והקדושין בשטר, הוא שיכתוב לה על איזה דבר שיזדמן ואפילו על חתיכה של חרס או על עלה של צמח הרי את מקודשת לי או מאורשת לי או כל מה שמשמעו ענין זה. ויהיה זה לשמה ומדעתה. ויתן לה אותו הדבר הכתוב בפני שני עדים. והרמז לכך אמרו ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר כמו שנ' בכתוב וכתב לה ספר כריתות וכו' אף הויה בשטר. וסדר הקדושין בביאה שיתיחד עמה בפני עדים לשם קדושין, ואין קדושין יותר מבוארים מאלה וזה הוא שנתפרש בתורה שנ' ובא אליה ובעלה בביאה תעשה בעולת בעל. אלא שהמקדש בביאה או בלי שדוכין מוקדמין יש לדיין להכותם מלקות מדרבנן שלא יתפקרו בני אדם אף על פי שהקדושין קיימין וכונס את אשתו. חדושי הריטב"א מסכת קידושין דף ט עמוד ב בביאה מנא לן אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן שוכב עם אשה בעולת בעל שנעשית לבעל על ידי בעילה. כך היא הגירסה הנכונה, ויש ספרים שגורסין והיא בעולת בעל, וליתא דההוא קא דרשינן ליה התם בסנהדרין (נ"ז ב') גבי בני נח דבעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם, ושמעתי מפי רבינו צרפתי שזהו שאמר יהודה על תמר צדקה ממני לפי שהכיר בה שלא נבעלה ולא היתה אשת איש ולא זקוקה ליבם, והכין מסקנא בפרק ארבעה אחין (יבמות ל"ד ב') דמעשה ער ואונן שלא כדרכה היה ולא היה דש מבפנים אלא מבחוץ, שאלמלא כן היאך נפטרה משריפה לפי שזינתה עמו ומי התירה לזנות עמו יותר מעם אחרים, שאע"פ שיש לומר דבדורות שלפני הדיבור היה יבום נוהג בכל קרוב, לא משמע הכי, ואף על גב דמשום כלתו ליכא, דבן נח מותר בכלתו שלא נאסר להם (עירוב) [ערוה] הבאה על ידי אישות וכדברי רבא ביבמות (צ"ז ב' עי"ש בדברי רבינו), מכל מקום בשביל שסבורין שזנתה היו דנין אותה בשריפה כבת כהן מאורסה, [+א"ה, תוקן על פי הגהות זר זהב.+ ואם כן במאי נפטרה משריפה, אלא ע"כ שהכיר בה שלא נבעלה], וכיון דההוא קרא מיבעי לן לההוא דרשא היכי דרשינן ליה בשמעתין באנפי אחרינא, אלא ודאי כדאמרן. מהרש"א [חדושי הלכות] מסכת קידושין דף ט עמוד ב בפרש"י בד"ה אמר קרא בעולת בעל כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל עכ"ל ובכל נוסחאות ישנות וכן בילקוט מביא קרא והיא בעולת בעל דכתיב גבי אבימלך ורש"י מחקו משום דהאי קרא דאבימלך בבן נח קמיירי ודרשינן מיניה בפרק ארבע מיתות בעולת בעל יש להם נערה המאורסה אין להם וק"ל: