דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף כ' | הקומץ רבה скачать в хорошем качестве

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף כ' | הקומץ רבה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). תוס׳ העיר דהש״ס היה יכול להקשות ארב מהמשנה מפורשת דב׳ מינין שבנזיר מעכבין זה (וכעין שהקשה הש״ס להלן מהמשנה), אבל ניחא ליה לאקשויי ממה שאמר רב עצמו דתנופה בנזיר מעכבת (ואז אינו יכול לתרץ דרב תנא הוא ופליג), או דניחא ליה לאקשויי דאפילו מצות תנופה שהיא משירי המצוה מעכבת ביה. ב). ר״ת בתוס׳ סבר דלמסקנא סבר הש״ס דהא ד״חוקה״ היא לעיכובא אינה אלא מגזירה שוה ולא ממשמעותא כבההוו״א. והעיר דלמסקנא ד״חוקה״ לא בעיא ״תורה״ לעיכובא, הא דכתיב ״תורה״ כשכבר כתיב ״חוקה״ אתיא לשום דרשה. ג). תוס׳ הקשה ארש״י דפי׳ דמאות ה׳ יתירה שבתיבות מגרשה ומשמנה למידין דרק גרש ושמן מעכבין, ולהלן משמע שמעכבים משום דשנה בה הכתוב ולא מאות ה׳ יתירה? ד). רש״י פי׳ דהא דלא יעשה מדה לקמיצה היינו דיקמוץ דוקא ביד ולא בכלי, וכן פי׳ ביומא דף מ״ז ע״א. והקשה התוס׳ ישנים שם דוודאי בעי יד ומאי ס״ד? ולכן פי׳ דהיינו שלא יתן תחילה מדת קומצו בכלי ואח״כ יקמוץ ביד. והקשה הגבורות ארי דאי לא עירב אח״כ פסול ממילא דאין ןקמיצה מחובר אל שאר העשרון? ואפשר דאכן חוזר את הקומץ אל תוך העשרון אלא דאינו בולל ומערב אותה בה לגמרי שוב שניכר בפנ״ע וקמ״ל דאפ״ה פסול. והחפץ חיים בזבח תודה דן דלפי״ז אי קמץ הזר בידו כשר בחזרה דעדיין שם קמיצה עליה דלא כקמיצה ע״י כלי. ה). הרמב״ן עה״ת בפ׳ נשא הביא דפירש״י מר׳ משה הדרשן דהא דחזר התורה על כל קרבנות הי״ב נשיאים בחנוכת המשכן היא דכל כלי הקודש שלהם היה במשקל מכוון. והקשה דמאי תועלת בנס כזה? ולן פי׳ דחזר התורה עליה דכיון דלא יכלו כל הנשיאים להיקרב ביחד והוצרכו להקדים השבטים לפי הדגלים, לכן חזר התורה אכל אחד שלא לגרוע חשיבותם של המקריבים המאוחרים. ועוד דכוונה של כל נשיא היה משונה מחבירו בהקרבתו, אע״פ דכל אחד הביא הקרבן בשוה, ולכן חזר עליו התורה. ו). עפ״י פשט י״ל דהא דכתיב כל קרבן ״מנחתך״ במלח תמלח, אע״ג דכתיב מיד אחר קרבן מנחת סולת אפ״ה קאי אכל קרבן בסתמא שנקראו ג״כ ״מנחה״. ז). רש״י פי׳ וגרס דברית האמורה במלח שמעכבת היא הפסוק בפ׳ קרח. ור״ת והשיטמ״ק הקשו דהא פסוק זו לא נאמרה לגבי מלח אלא אמתנות כהונה בכלל? ולכן פי׳ דהיינו הברית האמורה בפסוק בפ׳ ויקרא על מלח. וי״ל דר״ש דסבר דמעכב מגז״ש דכהן דכמו״כ מעכב היא דתפקיד המלח היא ככלי שרת לקרבן כמו תפקידו של הכהן בקרבן. וזו דלא כרש״י דרק משמעות דורשין איכא בינייהו. ח). רש״י ביומא דף מ״ה פי׳ דהא דזר לא יקרב להמזבח היא מהפסוק (במדבר י״ח ג׳) אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו, אבל הרמב״ן סהשגות לספר המצות (ל״ת ס״ט) חלק עליו. והשיטמ״ק הקשה דאע״ג דאין לזר לעלות להמזבח למלוח אפשר דאיירי בדיעבד אי מלח הזר שם? והשפת אמת תי׳ דאיה״נ אבל הש״ס סבר דדוחק לאוקים ככה. ותי׳ השיטמ״ק והחזו״א (סימן כ״ה אות ט״ו) דכוונת הש״ס היא דכיון דמליחה היא לאחר הקמיצה הא מקמיצה ואילך מצות כהונה שאז היא כבר באיזורו של המזבח (ועיין בשיעור לזבחים דף ל״ב) שזהו רק עבודת הכהנים. ורש״י פי׳ דהמליחה היא בראשה של המזבח. והקשה הטהרת הקודש דהא אינו מדין תורה אלא מחמת מניע פרקטית, ומא קא קשיא ליה להש״ס דא״א לזר למלוח? והחזו״א (סימן כ״ה אות ט״ו-ט״ז) הוכיח מזה דאכן צריך למלוח דוקא על המזבח לאחר ההולכה כשכבר מוכן להקטרה, וכיון דחל על המלח קדושת הגוף לכן צריכין למולחו על המזבח כדי לקדשו בקדושת הגוף. והרמב״ם בהל׳ איסורי המזבח (פ״ה הי״א) פסק כר׳ יהודה ור״ש דהמליחה מעכב אבל רק במנחה ולא בשארי קרבנות. ותמה הכסף משנה דהיא דלא כהמשנה דפסק דמליחה אינו מעכב במנחה (וכן פסק היראים דאי לא מלח כלל כשר)? ותי׳ הלחם משנה דהרמב״ם סבר דלפי האיבעית אימא בהש״ס אכן גם המשנה פסל אי לא מלח, והא דהכשיר המשנה היא רק אי מלח הזר ולא הכהן, ובאופן שעבר ומלח. ובפי׳ המשניות אכן פי׳ כן הרמב״ם בהדיא דהמשנה הכשירה רק אי מלח זר ולא כהן אבל לא אי לא מלח כלל, וכמו״כ פסק בהל׳ פסהמ״ק (פי״א ה״ז) דאי מלח זר כשר. וכן פי׳ הרמב״ן עה״ת בפ׳ ויקרא אבל בקידושין הסתפק בזה אי כשרה בזר ובנשים, והריטב״א שם סבר דמליחה כשרה בזר. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...