הזוהר - בא: "בא אל פרעה", התנין הגדול, והעלייה הרוחנית על פי הזוהר והחסידות скачать в хорошем качестве

הזוהר - בא: "בא אל פרעה", התנין הגדול, והעלייה הרוחנית על פי הזוהר והחסידות

ב"ה להלן סיכום התמליל: פרשת בא ויציאת מצרים: השיעור עוסק בפרשת בא, שהיא פתח ליציאת מצרים, למתן תורה, לעלייה לארץ ולבניין בית המקדש. השוואת "בוא אל פרעה" ל"לך לך": "לך לך" (לאברהם) מסמל המשכה מלמעלה למטה, כמאה שערים. "בוא אל פרעה" (למשה) מסמל עלייה מלמטה למעלה. משה היה צריך להגיע לשורשו של פרעה כדי לקבל את תפקידו במלואו. המילה "בוא" רומזת לאותיות ב' (בראשית) וא' (אלוף של עולם), המבטאות בריאה ועלייה לשורש האלוקי. משה משך "מקיפים עליונים" מעולם א"ק (אדם קדמון), שהם אורות עצמיים מאוד, ועל ידי כך ה' נלחם בפרעה. פרעה והתנין הגדול: פרעה מזוהה עם ה"תנין הגדול" המוזכר בהפטרה (יחזקאל כט, ג), "נבוכדנאצר" בשינוי אותיות. משה נרתע בתחילה מהתנין (פרעה), בשל שורשיו העליונים החזקים והסכנה לטעות בעבודת ה'. ה' נאלץ להילחם בפרעה בעצמו ("אני ה' ולא שליח") מכיוון שמשה ושליחים אחרים לא יכלו לקרב אליו. הדבר מסמל את יכולתו של משה להגיע למצב של ביטול המציאות והתמזגות עם הקב"ה. יאורי פרעה וסוד הקטר: פרעה בנה עשרה יאורים (תעלות) כנגד הספירות העליונות, והוא "רובץ בתוך יאוריו" (נמצא ביאור העשירי, כנגד ספירת הכתר). יאור זה מתואר כבעל "מים שקטים", המסמל מצב של שלמות עצמית שגרמה לפרעה להאמין באלוקותו ולסטות לעבודה זרה. משה נדרש להגיע לרמה זו כדי "להעיר" את פרעה. המילה "יאור" נמצאת גם בשמות נהרות כמו "ירקון" ו"ירדן", כרמזים לשימוש במים לחקלאות ולניצול רוחניות. העלייה הרוחנית וביטול העצמי: התהליך כרוך ב"בירור" ניצוצות קדושה שנפלו לתוך הקליפות. משה משך את הניצוצות, בעוד פרעה רצה להחזיק בקליפות. יש קשר לסיפור "שניים אוחזים" ולמלך סדום שרצה את הנפש ולא את הרכוש, שניהם מבטאים את הרצון בניצוצות ולא בקליפות עצמן. עלייה רוחנית מחייבת ביטול העצמי והתקשרות תמידית עם הבורא, במיוחד כאשר מגיעים למדרגות גבוהות, כדי להימנע מנפילה לעבודה זרה או מחיבור לאגו. משה רבנו ביצע "בניין המלכות" מאפס, מ"עיבור" ו"יניקה" ל"מוחין". הלוויתן וזוגתו: ה"תנינים הגדולים" (בראשית א, כא) מתפרשים כלוויתן הזכר ובת זוגו הנקבה. הנקבה "נהרגה" (ביטול מדרגתה) ועלה אותה לצדיקים, כלומר ארבע הספירות העליונות של עולם היצירה נותרו באצילות, בעוד השש התחתונות ירדו למטה מפרסה, ויוצרות את ההבחנה בין רוחניות לגשמיות. ה"הריגה" פירושה ביטול מדרגתו של התנין והשבתו לאצילות, מה שקיצר את הדרך לגאולה ולמתן תורה. שלושת ימי ההליכה במדבר ושלבי הבירור: בקשת משה לשחרר את העם לשלושה ימים לעבוד את ה' במדבר קשורה לשלושת הקווים (ימין, שמאל, אמצע) ולשלושת הרגלים (פסח, שבועות, סוכות), שהם שלבי בירור רוחני. פרעה שאף ל"ראיית האלוקות" אך לא הסכים לשחרר את ישראל כי ינק מהם חוכמה, וראה בהם מקור "אור חוכמה". הדבר מדגיש את החשיבות של כל שלושת הקווים לבירור שלם, כאשר היעדר קו האמצע משאיר את הבירור חסר. ההשלכות של "בוא אל פרעה": לאחר שמשה רבנו הצליח ב"בוא אל פרעה" וביטל את מדרגת פרעה, נפתחה הדרך לעשר המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה.