אנה פרח-נבואת הירח Anna Perach-The Moon Prophecy скачать в хорошем качестве

אנה פרח-נבואת הירח Anna Perach-The Moon Prophecy

אנה פרח: נבואת הירח אוצרת: ד"ר איה לוריא שמה של התערוכה, "נבואת הירח", שואב השראה מדרשות אפוקליפטיות ומתיאוריות אסטרולוגיות שקישרו בין תופעת ליקוי הירח לנבואות קץ תנכ"יות, דוגמת ספר יואל ג: ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". אנה פרח מטעינה את תערוכתה בממד חזיוני, אפל ומושך של מערכת טרנספורמטיבית סגורה, שבה הדומם הופך לחי, הכנוע לדומיננטי והמוכר לזר. במרכז התערוכה מוצגים שלושה פסלים בקנה מידה אנושי. בשנים האחרונות פיתחה פרח פרקטיקת עבודה שבמרכזה יצירת פסלים לבישים המיוצרים בטכניקת אריגה באמצעות אקדח ייעודי. במהלך תערוכותיה נערכים מיצגים חיים, שבהם מופיעות פרפומריות כשהן עוטות ומגלמות את הפסלים בעודן מבצעות ריטואלים תנועתיים מתוכננים מראש, המשלבים בין תנועתיות של מחול מודרני לזו של ריקודי פולחן עתיקים. פרח בוחרת באריגת שטיחים כאובייקט טעון, לא רק מתוך חוויית עלייתה לארץ בילדותה, מאוקראינה שבברית-המועצות לדירת מהגרים בבאר שבע. לאורך ההיסטוריה עבר מעמדו של השטיח האוריינטלי בתרבות הרוסית שינויים, למן ימי האימפריה המפוארים, שראשיתה במאה השבע-עשרה, ועד גלגולו התעשייתי במאה העשרים, שבא לחפות במקצת על דלות תנאי המגורים בברית-המועצות ולייפותם. בעת לבישתם של האובייקטים הארוגים נוצר חיבור למסורות של הקישוט הפולקלוריסטי ולמורשת עתיקת היומין של הרקמה הסלבית על שלל סוגיה, שכן עיטוריהם מושפעים מהללו עמוקות. כתלבושות, הם מבודדים את הלובשת מן החוץ ומגבילים את תנועתה ופעולתה במרחב. בה בעת, לבישתם גם מבליטה בדרמטיות את הנוכחות שלה. כך משקפת כסות זו חוויות פנימיות של מעברים בין-תרבותיים ומשברי הגירה לצד ביטויים של ייצוג העצמי ותפיסה מגדרית משתנה. (צילום ועריכה: דור אבן-חן) Anna Perach: The Moon Prophecy Curator: Dr. Aya Lurie The name of the exhibition – The Moon Prophecy – draws its inspiration from apocalyptic sermons and astrological theories that linked the phenomenon of lunar eclipses to biblical prophecies of the End of Days, as in Joel 3:15, “The sun and moon will grow dark, And the stars will diminish their brightness.” Anna Perach brings to her exhibition a darkly appealing visionary dimension of a closed transformative system, in which the inanimate comes alive, the meek become dominant, and the familiar becomes alien. At the center of Perach’s exhibition are three sculptures on a human scale. In recent years, Perach has developed a work practice centered on creating wearable sculptures via a carpet-making technique using a tufting gun. During her exhibitions, live performances are held, featuring performers who wear and embody the sculptures with ritualistic choreographed movements that blend together modern dance with ancient cultic dances. Perach chooses her craft as a culturally charged pursuit, and not just from her personal experience of immigration to Be’er Sheva from Soviet Ukraine. Over the centuries, the status of oriental tapestries in Russian culture has undergone changes – from the glorious days of the Empire in the seventeenth century to their industrialized incarnation in the twentieth century as valiant attempts at beautifying and improving the thermal insulation of bleak Soviet housing. When wearing Perach’s tufted sculptures, they form a link to the diverse folkloristic legacies that have greatly influenced their ornamentations. As costumes, they effectively insulate one from the outside world and restrict one’s movement and actions in space. At the same time, they also underscore one’s presence within them and endow it with captivating drama. The mantle that Perach creates thus reflects experiences of inter-cultural transitions and culture shocks of immigration, as well as ever-changing self-representation and gender perception. (Video and editing: Dor Even-Chen)