העמדתי פנים ששכחתי אותם 3 חודשים כדי לבדוק מי באמת אוהב אותי. מה שגיליתי הרס אותי скачать в хорошем качестве

העמדתי פנים ששכחתי אותם 3 חודשים כדי לבדוק מי באמת אוהב אותי. מה שגיליתי הרס אותי

"אמא, אין לי זמן לזה. היא הולכת להיות נטל." זה מה שהבת שלי, הרופאה, אמרה בטלפון יום אחרי האבחנה. אני מרים, בת 72. יש לי 4 מיליון שקל בנכסים ו-3 ילדים. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אז הלכתי לדוקטור יוסי, החבר שלי, עם תוכנית מטורפת: "אני רוצה לבדוק מי מהם באמת אוהב אותי," אמרתי לו. "בוא נביים אלצהיימר." במשך 3 חודשים שיחקתי את התפקיד של חיי. שכחתי שמות. שאלתי את הבת שלי "מי זו?". חשבתי שאבא עדיין חי. ואז ישבתי וצפיתי באמת יוצאת לאור: ❌ יעל, הרופאה: התעצבנה שאני "מבזבזת לה זמן" והפסיקה לבוא. ❌ רון, עורך הדין: רק התעניין מתי הוא יקבל יפוי כוח כדי להשתלט על הנכסים. ✅ ורק אורי. הבן ה"כישלון" שלי. זה שגר אצלי כי אין לו כסף. הוא בכה כשאמרתי שאבא חי. הוא החזיק לי את היד כל לילה. הוא לא ביקש שקל. כשרון ויעל באו עם עורך דין כדי לזרוק אותי למוסד ולמכור את הדירה, אורי עמד ביני לבינם ואמר: "היא נשארת. איתי." באותו לילה, כשאורי בכה על הרצפה והתחנן: "סליחה אמא, אני לא מספיק חזק להילחם בהם" – החלטתי שהמשחק נגמר. קמתי. הפסקתי לרעוד. והקול שלי חזר. "יש לי בשורה, ילדים יקרים," אמרתי בבוקר כשהם באו עם המסמכים. "אין לי אלצהיימר. יש לי זיכרון של פיל." זה סיפור על אמא שעשתה מבחן אכזרי. על ילדים "מוצלחים" שנכשלו כבני אדם. ועל בן אחד שאין לו כלום, אבל נתן את הכל. לפעמים, הכישלון הכי גדול הוא להצליח בחיים בלי לב. 👇 מה הייתם עושים במקומי? האם הייתם סולחים לילדים "המצליחים"? כתבו לי בתגובות! 👍 אם אהבתם — לחצו לייק והצטרפו לערוץ 🔔 כדי לא לפספס סיפורים מרגשים נוספים. הבהרה: הסיפור הינו פרי הדמיון בלבד, וכל קשר לאנשים או לאירועים אמיתיים הוא מקרי לחלוטין.