נישואין וחולי (חופת נידה) - הרב שי כהן שאולי скачать в хорошем качестве

נישואין וחולי (חופת נידה) - הרב שי כהן שאולי

1) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סז:-סח. אלא א"ר יונה, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע, אמר קרא: כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה, מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין, אף כל עריות כולם לא תפסי בה קידושין. אי הכי, אפילו נדה נמי! אלמה אמר אביי: הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה - שאין הולד ממזר! אמר חזקיה, אמר קרא: ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה. 2) רמב"ם הלכות אישות פרק ד הלכה יב המקדש אחת מן העריות לא עשה כלום שאין קידושין תופסין בערוה חוץ מן הנדה שהמקדש את הנדה הרי זו מקודשת קידושין גמורין ואין ראוי לעשות כן. 3) רמב"ם הלכות אישות פרק י הלכה ב כיון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לו לבא עליה בכל עת שירצה והרי היא אשתו גמורה לכל דבר, ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אף על פי שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה אף על פי שנכנסה לחופה ונתיחד עמה - לא גמרו הנישואין והרי היא * כארוסה עדיין. 4) הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק י הלכה ב לדעת הרא"ש ז"ל שם הויא חופה לכל דבר חוץ מזה שאינה גובה תוספת כדאיתא במ"מ. 5) רא"ש מסכת כתובות פרק ה סימן ו (ה) כתב הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מהלכות אישות ... ועוד כתב שם ולא תנשא עד שתטהר ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר ונראה דראייתו היא מההיא דריש מכילתין (דף ב א) לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפרסה נדה אין מעלה לה מזונות אלמא דפרסה נדה אינה יכולה לכנוס כמו בחלתה *ולאו ראיה היא דההוא דחשיב ליה אונס לא בשביל שיהא אסור לכנוס אלא משום דבהגעת זמן הנשואין מיחייב הבעל במזונותיה משום שיש לו ליכנוס ומצי למימר למה אכנוס מאחר שאינה ראויה לביאה הכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה ומאחר שאונס מעכבה שאינה ראויה לביאה אינו חייב במזונותיה ועוד מביאין ראיה מפרק בתרא דנדה (דף סו א) רבינא איעסק לבריה בי רב חביבא אמר להו לארבעה לכתוב כתובה כי מטא לארבעה א"ל לנטור עד ארבעה אחרינא א"ל מ"ט עבד מר הכי א"ל לא סבר מר להא דרבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים אלמא אפילו בספק נדה אסור לכנוס ולברך ברכה נשואין. ונראה לי שאין ראיה משם לאסור אלא שלא רצה לישא כל זמן שאינה ראויה לביאה משום תוחלת ממושכה אבל איסור אין ללמוד משם וכן ראיתי בכל המקומות שאינן חוששין לברך ברכת חתנים לכלה נדה אבל אינה נכנסת עמו לסתר אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: 6) שו"ת הרא"ש כלל נד סימן ב עוד ילמדני ראובן שחלק נכסיו והניח קרקע לבתו לנדוניתה בתנאי שאם תמות קודם נישואין שישאר הקרקע להקדש. וחלתה חולי מות, וכדי להפקיע הקרקע מיד הקדש הלכו קרוביה והושיבוה במטה בחליה עם קרוביה ועשו שבעה ברכות כדי שיירשנה, ומתה מחולי זה ולא קרב אליה, הורני אם יירשנה. ונראה דלא, אף על גב דמצינו שהבעל יורש את אשתו קודם שתכנס לחופה כגון שמסרה האב לבעל או לשלוחו ומתה בדרך התם היתה ראויה לביאה אבל הכא לא היתה ראויה לביאה מידי דהוה אנכנסה לחופה ופירסה נדה. ועוד דמי להא דאמרינן בעלמא הוא עשה שלא כהוגן וכו' (עי' כלל יג ס"י). תשובה על קרקע שנתן ראובן לבתו נראה דאין באותה חופה כלום, חדא כמו שכתבת כיון שלא היתה ראויה לביאה. ועוד דאזלינן בתר דעתא דראובן שרצה לעשות טובה לנשמתו ליתנו להקדש ולא שיירשוהו יורשיו רק שיירו כדי שתנשא בו בתו, וכ"ש שלא היה בדעתו שיבא לידי נכרי ע"י הערמה, הלכך אומדנא דמוכח והקרקע הוא הקדש. 7) שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה, אף על גב שלא נבעלה, הרי היא כאשתו לכל דבר, וגובה עיקר כתובתה ותוספת, אם תתאלמן או תתגרש. במה דברים אמורים, כשראויה לביאה. אבל אם היתה נדה, ואחר כך כנסה לחופה ונתייחד עמה, אינה כאשתו, אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה, מאחר שהיתה נדה. וי"א דדוקא לענין שלא תגבה התוספת היא עדיין כארוסה, אבל לכל שאר דברים הרי היא כנשואה. הגה: ועיין לעיל ריש סימן נ"ה מהו נקרא חופה. וצריכין לכתוב הכתובה קודם החופה, כדי שתהא חופה הראויה לביאה (הרמב"ם פ"י דאישות). ולמ"ד דחופת נדה הוי חופה אף על פי שאינה ראויה לביאה, הוא הדין אם לא כתב כתובה. מכל מקום נוהגים לכתחלה לכתבה קודם לכן. אשה חולנית חולת מות, אף על פי שכונסה עם המטה תחת החופה כדי שיירשנה בעלה, אינה חופה כלל, מאחר שאינה ראויה כלל לביאה, ואין בעלה יורשה (תשובת הרא"ש כלל ל"ד /נ"ד/)... 8) ט"ז על שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א ס"ק ב אשה חולנית וכו'. זה העתיק מתשובת הרא"ש כלל נ"ד וז"ל...מ"ש בתשובה זו שלא היתה ראויה לביאה כמו שכתבתי האי כמ"ש היינו מטעם השואל שכתב כן אבל לא ממש כוותיה דאלו השואל כתב דהיא כנדה וזה אינו להרא"ש דהא איהו ס"ל דחופת נדה הוי חופה ליורשה כמ"ש בטור בשמו סי' זה אלא על כרחך דהרא"ש ס"ל דזו גרע מנדה דבנדה עכ"פ בדעתו לבא עליה אחר שתטהר ועל זה אמרינן שפיר דחופה קונה כיון שעיקר החופה בשביל זה משא"כ כאן שאין כוונתו אלא ליורשה ולא לביאה כי היא בסכנת מות ע"כ מודה הרא"ש דאינה יורשה.. 9) חלקת מחוקק סימן סא ס"ק ד 10) בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א ס"ק ד 11) פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א (ז) וי"א דדוקא כו'. עי' בשעה"מ שם שהביא בשם מהר"ש גאון בס' משפטים ישרים סי' ל"ה שכ' שאף להחולקים על הרמב"ם וס"ל דחופת נדה חשיבה חופה לענין ירושה ושאר דברים היינו דוקא גבי נדה כיון דיש לה זמן מוגבל לנדתה מש"ה חשיבא חופה כיון דאיכא חיבת ביאה לאחר זמן משא"כ היכא דליכא חיבת ביאה כלל כ"ע מודו דלא חשיבא חופה כלל ועפ"ז יצא לידון בראובן שנשא את בת שמעון ונכנסה לחופה ולא קרב אליה בסיבת שהנערה היתה צועקת באופן שלא היה להם יחוד וגם נתגלה הדבר שלא היה לו גבורת אנשים. דלכ"ע אין הבעל יורשה דכיון דאין לו גבורת אנשים אין לזה זמן מוגבל מתי יתרפא ובהא ודאי לא חשיבא חופה כלל. והוא ז"ל תמה עליו ...