דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף ל' | הקומץ רבה скачать в хорошем качестве

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף ל' | הקומץ רבה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו, לעילוי נשמת זקינו ר' חיים יוסף בר' משה תקציר השיעור: א). בתורתן של חז״ל ראו דיש לדרוש בה ולקשר אליה המדע הכללית שנכללת בה (ועיין בשיעור לסנהדרין דף ס״ח). ובסוגייתן אודות צורת האותיות קשרו אליה עוסק ובירור האסתטיקה (אשר כל עם נבון, כמו היוונים, עסקו בזה) בצורתן הגרפית של האותיות והדפין (אשר כהיום יש לנו ווי העמודים המסדר את האסתטיקה של כל ספר בשוה), דהבינו דכתיבת ספר איננה רק העברת ידיעת מדע להקורא כמו איגרת, אלא היא דבר של אסתטיקה בפנ״ע. וזהו כדאמר ר׳ צדוק הכהן בשם רבו מאיז׳ביז דהקב״ה ברא העולם וכתב התורה שהיא פירושה, ובהתורה ראו חז״ל את הבירור של כל חכמה אשר גם האסתטיקה בכללה. והא דעסקו חז״ל בצורת האותיות ובסממני הדיו, היא דמלפנים כשכתוב באופן צִיוּרִי כמו המצריים בהירוגליפים, היו צורתן המדוייקת וגוון סממניהם מקושרין למה שהציור מסמל. וזהו דלא כמעמד הכתובה בימינו דצורת האותיות, שהמה רק גרפמות המסמלות רק לפונמות וביטויי קולות הפה, היא רק אינסטרומנטלית שתועיל כדי שיוכל לקרותם ואין קפידה לשנותם. אבל חז״ל דגשו את האסתטיקה אף בהאותיות ולכן קבעו שיכתבם דוקא בכתב אשורית מחמת האסתטיקה שבה באופן של קליגרפיה. ובזה דרשו רמזים בצורות האותיות, וכמו״כ מצינו אצל היוונים שדרשו על האותיות של כתב יווני ג״כ, וכמו שהעיד פוריקלוס בפירושו על ספר טימיאוס שחיבר על דברי אריסטו. וכמו״כ מצינו בכתבי זוסימוס האלכמיסט מפונפוליס בימי חז״ל שדרש צורות האותיות הקופטיים של כתב המצרית, וכמו״כ בספר המיסטורין של אותיות היווניות של ימי חז״ל. ב). הרשב״א ביאר דהא שאותיות שעטנ״ז ג״ץ צריכין ג׳ תגין היא משום דאלו האותיות יש להן ראש קוץ בצד שמאל בכתב אשורית. והמשנ״ב בסימן ל״ו ס״ק ט״ו הביא ד״שעטנז״ היא שם ע״ז ו״גץ״ היא שם מקטרג ולכן צריכין להמתיקן ע״י התגין. ורש״י ותוס׳ והשימושא רבה עסקו לבאר צורת אלו הג׳ התגין בראשן של האותיות. והמחבר ביו״ד סימן רע״ד הביא דהרא״ש פסק דהתגין מעכבין (אשר חכמי אשכנז החמירו באותיות) אבל הרמב״ם פסק דתגין אינן מעכבין. והרמב״ם בהל׳ תפילין (פ״ה ה״ג) פסק דרק בקצת מקומות צריכין להשים תגין על אלו האותיות אבל לא בכל מקום שכתובין אלו האותיות. ג). רש״י פי׳ דחטריה דחי״ת היא למעלה בצד שמאל, אבל ר״ת סבר דהיא באמצעותיה. ד). התקשו המפרשים והחוקרים מהמעוראות וסיגנונן שכתובין בהתורה שהמה מלאחר מיתת משרע״ה. ועסקו חז״ל בזה כגון לגבי מי כתב מיתת משרע״ה. אבל בימי הביניים התנגדו הראשונים מלפרש שמרשע״ה לא כתב את כל התורה, דבימיהן עלה התגובה מהמוסלמים שעירערו ולא הודו לאמינות התורה וניסוחה ומסירתה. אבל בארצות הנוצרים שהודו לאמינות התורה לא סלדו הראשונים מלעסוק בשאלות כאלו כמו חז״ל, אשר לכן הודה הציוני בשם רבינו יהודה החסיד דיש כמה פסוקים שלא כתבם משה, והאגרות משה, שחי בימינו שאכן מערערים אזה, תב שתלמיד טועה כתבו (ויש שכתבו שתלמיד טועה כתבו בדברי האגרות משה…) והחוקר ישי פאג׳ון קיבץ בספר בעיני אלקים והאדם הרבה מאמרי חז״ל בזה. ה). רש״י ותוס׳ והרא״ש והראב״ד פי׳ דהא דיחיד קורא שמונה פסוקים האחרונים בהתורה היא דלא יפסיק בהם אלא אדם יחיד יקרא את כולן בבת אחת. והתוס׳ הביא דיש שסברי דלא יקרא עמו הש״ץ את הפסוקים הללו. והמרדכי סבר דהיינו דגדול הביהכ״נ יקרא אותן, וביאר האשכול דהיא משום כבודו של משה, והביאו הרמ״א באו״ח סימן תרס״ט. והרמב״ם בהל׳ תפלה (פי״ג ה״ו) פי׳ את זה באופן אחרת. ורש״י פי׳ ״בדמע״ שלא אמר משה את הפסוקים הללו בפיו. והריטב״א בב״ב פי׳ דנכתב ע״י דמעות, והגר״א פי׳ דנכתב בתערובות בדימוע והסתדרה לאחמ״כ. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...