שיר עד - השבועה - מילים: יהושע פלוביץ/אברהם לוינסון | לחן: אברהם-משה ברנשטיין | שירה: חיים גורי,2013 скачать в хорошем качестве

שיר עד - השבועה - מילים: יהושע פלוביץ/אברהם לוינסון | לחן: אברהם-משה ברנשטיין | שירה: חיים גורי,2013

🔹 מוזמנים להירשם לערוץ "שיר עד" לשימור הזמר העברי 🎵 אל תשכחו ללחוץ על הפעמון 🔔. תודה.    / שירעד   מילים: יהושע פלוביץ' (1937-1875) | תרגום: אברהם לוינסון (1955-1891) | לחן: אברהם-משה ברנשטיין (1932-1866) | שירה: חיים גורי (2018-1923) - במסגרת אירוע שקיימה עמותת "שיר עד" ב-26/10/2013 לכבודו ובהשתתפותו של חיים גורי, חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1988, לרגל יום הולדתו ה-90. להלן על השיר "השבועה" ("HaShvuaH") - הימנונה של תנועת "פועלי ציון" בארץ - מתוך: אליהו הכהן - "סיפורו של שיר 'השבועה'" (חדשות בן עזר 279, .17.9.2007): שיר "השבועה" לא היה שיר רגיל ברפרטואר הזמר היהודי והעברי. הוא נחשב לכעין המנון, והושר בדר"כ בעמידה בסופן של התכנסויות פועלים. הביצוע הפומבי הראשון והבלתי נשכח שלו היה בקונגרס הציוני השישי שנערך ב-1903 בבאזל. זה היה "קונגרס אוגנדה", שבו נדונה ההצעה שפילגה את באי הקונגרס. אולם הקונגרס היה כמרקחה. מצדדי אוגנדה קראו קריאות זעם לעבר "הפלשתינאים", מצדדי ציון, ותוך כדי חילופי הדברים הבוטים התפרצו אל הבמה צעירים מתנועת ה"בונד" וניסו לעקור ממקומו את הדגל הלאומי ולהסירו מהבמה. באותו רגע זינק לעברם מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה שהגיע לקונגרס כנציג "פועלי ציון" בווילנה, וחילץ בכוח את הדגל. "כאשר סערת הרוחות הגיעה לשיאה," - העיד יוסף קרול, שנכח במקום - "...עלה לפתע מיכאל הלפרין על השולחן, שעמד לפני בימת הקונגרס, ופתח בשירת 'השבועה'. קולו האדיר גבר על הרעש וההמולה ... לא יצאו דקות אחדות והקונגרס כולו הצטרף לשרים את שירת 'השבועה'. הקונגרס עמד על רגליו ומעיני רבים מבאיו זלגו דמעות." מחבר שיר "השבועה" הוא יהושוע העשיל פאלוביץ, מורה יהודי מווילנה. בזיכרונות שפרסם ב-1930 בארה"ב, שאליה היגר, סיפר כי חיבר את השיר בט"ו בשבט תרס"ג, 1903, בהינף יד, לאחר שההשראה נחה עליו בבת אחת, וכאילו הוא מעתיק אותו ממקום אחר. ואכן, מבלי שפאלוביץ הודה בכך, קדמו לשירו לפחות ארבעה שירים שנקראו בשם "השבועה". דומה כי ניכרים בשירו כמה טביעות אצבע שלהם. שירי "השבועה" האלה היו שירים של תנועות הפועלים הראשונות שצמחו במזרח אירופה בשלהי המאה ה-19, ונכתבו כולם ביידיש. אין להם כיום זכר ברפרטואר המושר בארץ, גם לא בקרב דוברי יידיש. שיר "השבועה" של פאלוביץ נבדל מכל שירי השבועה הללו בתוכנו הלאומי, הציוני. עם סיום כתיבתו מסר פאלוביץ את השיר לידי אהרונוביץ, איש "פועלי ציון" בווילנה. הלה התפעל כל כך ממנו עד שהחל לקפץ ולרקד ולהעתיר על פאלוביץ מנשיקות פיהו. תוך זמן קצר החליט ועד "פועלי ציון" למסור את השיר למלחין אברהם משה ברנשטיין, מי שהתנסה כבר בהלחנת שירי ציון. השיר אמנם נועד להשמעה בנשף פורים הקרוב של אגודת "פועלי ציון" בווילנה, אלא שתוך כדי החזרות של המקהלה, כבר החל השיר להתפשט בקרב פועלים ופועלות בליטא. כשהגיע ליל הנשף הצטרף הקהל לשירה וקידם את השיר בתרועות. עשר פעמים (!) - מעיד המחבר - שבה המקהלה ושרה את השיר. מיכאל הלפרין שנכח בנשף, הרעים בקול הבס שלו מעל כולם. השיר נפוץ והושר ברחבי העולם היהודי קודם כל בשפתו המקורית, ביידיש, ורק מאוחר יותר החלו לשיר אותו בעברית. לתריסר תרגומים לעברית זכה השיר. שירים מעטים מאוד בשפת יידיש זכו לכמות תרגומים כזאת - עובדה שיכולה לשמש כמדד לחשיבותו של השיר. תרגומו הראשון לעברית היה של ש. גלב, מורה יהודי מגליציה. אחריו תרגם את השיר יוסף מזל. אחר כך נרתם לתרגום השיר המחנך פסח קפלן. אחר כך תרגם את השיר יצחק שמשי-שִמשילביץ-בן-צבי, לימים הנשיא השני של ישראל. הוא תורגם גם על-ידי א.ז. בן ישי, ב.שמשוני ואחרים. אך דומה כי אף לא אחד מהם התעלה למעלתו של אברהם לוינסון, מטובי המתרגמים של זמרת יידיש לעברית. תרגומו של לוינסון, שנעשה ב-1945, לא נדפס עד כה בשירונים עבריים. ב-1912, לאחר שהשיר התפשט ברחבי העולם היהודי, החליטו יוצריו, פאלוביץ וברנשטיין, להעשיר נוסחו המקורי על-ידי הוספת פתיחה חדשה וכן פזמון שיושר כבית חוזר. הנוסח החדש פתח במילים: "מיר שווערען, מיר שווערען, מיר שווערען" ("אנו נשבעים" 3X). השינוי הנדוש הזה לא היטיב עם השיר. הציבור לא נטה לאמץ נוסח חדש לאחר שהקודם השתגר. פאלוביץ הדפיס את הגרסה החדשה עם המילים והתווים הנוספים בשירון מיוחד שיצא בארצות הברית בשנת 1918, אך הנוסח החדש לא נקלט ולא הושר. שיר "השבועה" המקורי הוא שעמד במבחן והושר מאז ועד היום, ללא גוזמה, בפי מיליוני יהודים, בהם גם כאלה שלא זכו להגיע לארץ. ממרחקי זמן אפשר להעריך היום את התרומה העצומה של מיכאל הלפרין להתפשטותו של השיר. עשרות שנים לאחר הקונגרס השישי בבאזל, כאשר נשאלו צירים ואנשים שנכחו בו מה נותר בהם כזיכרון מן הקונגרס - תשובתם הייתה: המראה של מיכאל הלפרין העומד על שולחן מול במת הנואמים, בידו האחת דגל כחול לבן וידו השנייה מורמת כלפי מזרח, והוא שר בלהט ובביטחון. ביצוע נוסף לשיר, מפי אילקה-הלל רוה (2002-1916) ומקהלת צדיקוב, נמצא גם הוא בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד" בפלייליסטים "יום העצמאות" ו"שירי ציונות". מילות השיר שלהלן הן הנוסח המלא שלו. (המילים במושרות רשומות על-גבי הסרטון): ידינו מזרחה נרים ונשבענו בדגל ציון, באדמת המכורה, בכל הקדוש ויקר לכולנו, בשם גיבורים וחרבם השבורה. נשבענו בים הדמעות ודם רצח בהם תולדותינו ריווה האוייב, נשבענו אהוב את עמנו לנצח, ללחום בגבורה לו ואומץ בלב. נשמור אמונים לו, הנפש נמסורה, נשקנו העז מן היד לא נשמיט, כל זמן לא נכבוש חרותו ונחזורה לחיות במנוחה במולדת חופשית. נשבענו לשבור את כבליו של עמנו, ידיו להתיר, הפצועות, וכבולות, לפרוק עול הרשע מעל צווארנו, חומת הגולה לנתץ עד היסוד. ואם גם נמותה אגב חלומנו, אם גם לא ניזכה הביאו לקיצו, אזי את הדגל נמסור לאחינו והם שיביאו העם לארצו. עריכה: אתי ירוחמי || שיר עד - שימור הזמר העברי - Shir Ad.