עיונים מנחות דף ל"ג (ח"ב) | המזוזה כשמירה скачать в хорошем качестве

עיונים מנחות דף ל"ג (ח"ב) | המזוזה כשמירה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו לע"נ ר' חיים יוסף בר' משה תקציר השיעור: בסוגייתן קבע הש״ס דהמזוזה היא לנטירותא ור׳ חנינא מסורא, מאחרוני האמוראים, דרש בסוגייתן דלא כדרך המלכים שעבדיו משמרים אותו מבחוץ, הקב״ה שומר את עבדיו מבחוץ. וכן היא בסנהדרין דאונקלוס אמר כן לשלוחי הקיסר. והירושלמי בפאה (פ״א ה״א) ובב״ר (ל״ה ג׳) הביא דרבי יהודה הנשיא שלח לארטבין מזוזה בחילוף להמרגליות ששלח אליו, דכל חפציך לא ישוו בה, והיא משמרת, ובשאילתות דר׳ אחאי (סימן קמ״ה) גרס דארטבין הציל את בתו ע״י המזוזה מהשד שנכנס בה. והיפה עינים שם פי׳ דהשמירה שאמר לו רבי היא דמשמר אותו מהחטא. ובפסחים דף ד׳ ע״א קבע הש״ס דמזוזה חובת הדר והשוכר, ופירש״י דהיא מכיון דמשמרו או משום דדרשינן ״ביתך״ כ״ביאתך״. ובב״מ דף ק״א ע״ב הביא התוס׳ דאין לסלק מזוזה מבית כיון שהמזיקים הולכין עמה, וכן הביא השיטמ״ק מר׳ יהונתן הכהן מלוני״ל. והרא״ש (סימן י׳) הביא דקבע המהר״ם מרוטנבורג מזוזה בבית מדרשו כיון דהיה רוח רעה מבעתו. ובמחזור ויטרי (אות תקט״ו) הביא דאלו התוספות יכתבו דהמזוזה רק בהגליונות שבה שאינם מעיקר המזוזה. וכן הביא היראים (סימן ת׳) שכותבים אותה בה לתוספות. ובספרי דבי רש״י (סימן תנ״ה) האריך בהאיך לכתוב השמות הללו. והב״ח כתב דזהו דבמזוזה יש קבלת שכר אף בעוה״ז דאכן משמר אותנו. ואכן הוכיחו החוקרים דבעידן העתיקה ראו בחקיקת שמות האלים על הפתח משום שמירה, וזהו שמתחת מצות מזוזה כשקיימו בפועל (ואף אי לפי פשוטו נאמרה רק באופן מטפורית ועיין בשיעור לדף ל״ב-ל״ג). אבל הרמב״ם בהל׳ תפילין ומזוזה (פ״ה ה״ד) פלמס נגד זה דהמזוזה היא כקמיע המשמר, ופסק דאין לכתוב בפנים שמות של הקב״ה והמלאכים או פסוקים וחותמות לשמירה, ועכ״כ דתיארם כטפשים ושאין להם חלק לעוה״ב כיון דעושין המצוה של יחוד ה׳ כתרופה ושמירה, ורק מבחוץ יכולין לכתוב עליו שם שד-י. ובההגהות מיימונית שם כתב דנוהגין לכתוב מבחוץ לנגד ״שמע״ שם ״כוז״ו״ שהמה האותיות שלאחר שם הוי׳, וכן הביא מר׳ משה קוצי, אבל אין כותבין בה שמות המלאכים כר״א ממיץ לתוספת שמירה. ולהלן (פ״ו הי״ג) ביאר הרמב״ם שחובת המזוזה היא שיפגע תמיד בדבר המזכיר אותו את יחוד הקב״ה ויעור אותו משינתו הרוחנית ושגיעותיו. וכמו״כ כתב בהל׳ ע״ז (פי״א הי״ב) שאין ללחוש פסוקים על המכה, דהיא כפירה כיון שעושין התורה שהיא סם החיים להנפש כדבר רפואי להגוף. ופירשו המפרשים דהרמב״ם פי׳ דהשמירה במזוזה שזכר הש״ס במזוזה היא שמירת נפשו שיזכור יחוד ה׳. והחוקר גידי בוהק במאמר מזוזה עם תוספות מאגיות מגניזת קאירה, הביא דמצינו במזוזות בגניזת קאירה במצרים דכתבו בהן שמות המלאכים ופסוקים וחותמות וציורים [כהמגן דוד שהיה סמל מאגי מקודם שנעשה סמל יהודי] בהמזוזות, ונגד זה פלמס הרמב״ם. (ובמזוזות של כת קומראן מצאו דכתבו בהן העשרת הדברות.) וזהו בפולמסו של הרמב״ם נגד מאגיה ואמונות תפילות, כיון שראה את פגמה של ע״ז כטעות שכלי כמותה (וכדאמרנו בשיעור לע״ז דף ה׳-ו׳). אבל התבטא נגד זה כ״כ בחריפות, כיון דהתנגד לזה דיעשה האדם המצוה מחמת דבר אינסטרומנטלית שישמור אותו וכדומה, ולא מחמת הערך העצמית שבה של אהבה ויחוד ה׳. וזהו נמי שהתבטא נגד ליטול שכר ללמד תורה (בהל׳ תלמוד תורה פ"ג ה"י), אשר הגאונים וחכמי אשכנז הקילו בה, כיון דערך העצמית של לימוד התורה היא כדי להעלות נפשו בהערך העצמי שבה, ולא לעשות אותה דבר אינסטרומנטלית כקרדום לחפור בה. והא דהקילו בזה חכמי אשכנז היא משום דסברי דכל הענין של חוויית האדם לאלקיו היא בהיחס שיש בינינו אליו, דלא כהרמב״ם דהענין ביה היא הידיעה האמתית, ובתור יחס הלז אכן ענין העיקרי והמהותי של המזוזה היא השמירה שיש בה שהקב״ה שומר אותנו. וזהו דהביא הרא״ש לכתוב מבחוץ שם ״כוז״ו״ מבחוץ, והזהיר שלא לכתוב בה ציורים, דאכן הענין של המזוזה היא קיום מצות הקב״ה אבל הענין ביה היא ג״כ שמירת ישראל ע״י הקב״ה. וכמו״כ כתב בנו הטור ביו״ד (סימן רפ״ה) דהענין של המזוזה היא לזכור יחודו של הקב״ה, וג״כ שהבית נשמר על ידה, ויקיים המצוה רק משום שכך צונו הקב״ה. והכסף משנה שם בהל׳ מזוזה הביא דהזוה״ק הביא דיש לכתוב שם שד-י מבחוץ, והביא מר׳ משה כהן דלהרמב״ם הא שהשיב אונקלוס שהמזוזה משמר אותנו אמר כן רק להגוים. וחלק עליו דהא בסוגייתן משמע דאמר כן רב הונא לישראל, אלא דהענין ביה היא כמו דרכן של הרא״ש והטור דהענין ביה היא לקיים מצות הקב״ה ואע״ג שאכן משמר אותנו בתוספת. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...