דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף ל"ג (ח"ב) | הקומץ רבה скачать в хорошем качестве

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות | דף ל"ג (ח"ב) | הקומץ רבה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו, לעילוי נשמת זקינו ר' חיים יוסף בר' משה תקציר השיעור: א). בעירובין דף י״ג העיד ר״מ דהיה לבלר וסופר והזהיר אותו ר׳ ישמעאל שיהיה זהיר במלאכתו בקדושת האותיות דאי מחסר בה נמצא מחריב את כל העולם כולו, והיה בקי מאיזה חומרים ורכיבים לעשות הדיו להכתיבה. ובמגילה דף י״ח ע״ב הביא הש״ס דרשב״א העיד מר״מ דהיה כותב שלא מן הכתב כיון דהיה בקי וזוכר את כל התורה לנגד עיניו. ומזה אכן פסקו חכמי אשכנז דמהני אי אחד אומר לפניו את הכתוב. והמחבר באו״ח סימן ל״ב סעיף ל״א פסק שהסופר עצמו צריך לומר הכתוב מהא דחזינן דמשה היה אומר הפסוק כשהיה כותב, אבל זהו רק אי אינו כותב מתוך הכתב. והב״ח פסק דבכל אופן צריך לקרות בע״פ כשכותב, דההבל מקריאתו מקדש האותיות, והביאו המשנ״ב שם בס״ק ל״ו. והמדרש בב״ר (ט׳ ה׳) הביא שבתורתו של ר״מ היה בה נוסח חילופי למה שיש לפנינו, כמו תחת ״טוב מאד״ בהבריאה כתיב ״טוב מות״, ולהלן הביא המדרש (צ״א) דתחת ״כתנות עור״ כתיב בתורתו ״כתנות אור״, ותחת ״ובני דן חושים״ כתיב בתורתו ״ובן דן חושים״. ובירושלמי במגילה (פ״א ה״א) שינה בישעיה (כ״א י״א) דתחת ״משא דומה עלי״ כתיב בספרו של ר״מ ״משא דומי״. והמו״נ (ח״ג פ״י) והרבינו בחיי עה״ת (בראשית א׳ ל״א) פירשו דר״ל דלא היה שונה בכתיבתו אלא במה שדרש כמו המות שהיא טוב מפני שהיא סיבה להוויית הקיום שהיא ע״י הוה והפסד. וכן משמע בב״ר (ט׳ ה׳) דרשב״א היה ״דורש״ בשם ר״מ דטוב מאד היינו טוב מות. אבל הרד״ק (בראשית א׳ ל״א) סבר דהיה כתיב להיפך בתורתו של ר״מ משונה, והעיד ראה ס״ת משלל שהביא לרומי בבית ספרוס דהיה כתיב בה ״טוב מות״. ובכת״י פרי״ס ובבראשית רבתי (מ״ה ח׳) מר׳ משה הדרשן הביאו כמו״כ. (ואכן העיד יוסף בן מתתיהו במלחמות היהודים (ז׳ ה׳) דטיטוס נשא הרבה ס״ת משלל א״י לרומי.) ובדרשות הרמב״ן פי׳ דר״מ היה לבלר שחשב בלבו שטוב המות והלך ידו אחר לבו וטעה מחמת זה בכתיבתה. וכן היא בדרשות ר״י אבן שועב (פ׳ כי תשא) על שחשב דמתחילה היה לו לאדה״ר כתנות אור ונשתנה, וטעה מחמת זה לכתוב ״אור״ תחת ״עור״. והיא מפני דכתב ר״מ ס״ת בע״פ כנ״ל, ואכן טעה בזה. ואפשר דכבר ביקרו חז״ל עליו בכתיבתו כדחזינן בירושלמי סוכה (פ״ג ה״י) דרב לא קנה ספר תהלים שכתב ר״מ כיון שלא נתכוון לקדש את תיבות הללוי-ה בתהלים שכתב. ב). רש״י סבר דצריך להעמיד המזוזה במעומד, ודייק הכסף משנה דכן סבר הרמב״ם בהל׳ תפילין (פ״ה ה״ח). אבל הר״ת סבר להיפך דזהו דרך בזיון דהוי כקבורת חמורים, וצריך להניחה בשכיבה. ותוס׳ והטור והרמ״א בסימן רפ״ט פישרו ביניהם להניח המזוזה באלכסון. ואפשר דהיא מפני דרש״י אסר רק השכיבה דהיא דרך בזיון ור״ת סבר דעמידה היא דרך בזיון, וכיון דאינו בשכיבה או בעמידה אין בה בזיון. והקרן אורה והשפת אמת ביארו דאפשר דהחסרון בסוגייתן היא רק דהיא בתוך המזוזה ולא על המזוזה, ולא באיזה כוון היא. והלבוש ביו״ד סימן רפ״ט סעיף ו׳ כתב דהא דפסול אי מניחה בתוך הכותל כמין נגר בתוך המזוזה היא מדרשה דאינה ״על״ הפתח. וכמו״כ ביאר דאם העמיק טפח פסולה שאין זה ״על״ המזוזה אלא ״תוך״ המזוזה. והיראים ביאר דיותר מטפח כבר אינה ״מזוזה״. ג). ר׳ דוד הלר העיד דר׳ יונתן שטייף נהג כשהיה דורש דרשה להגיע מתחילה מקודם להעם כדי שלא לפסוע על ראשי עם קודש. ד). תוס׳ והרא״ש דייקו מסוגייתן דביהכנ״ס וביהמ״ד פטור ממזוזה, דהדלת חייב במזוזה רק משום דהיא לביתו של רבי. והביא דנחלקו ביומא דף י״א ע״ב דר״מ חייב במזוזה ורבנן פטרי דאינו ״ביתך״ (אע״ג שמרעיון המצוה אין חילוק, אבל אפ״ה כיון שכבר נכנס הגדרותיה בשפת ההלכה לא חייבו כי אם אם היא ביתו). ושם הביא דהירושלמי חייב ביהכנ״ס במזוזה, אבל זהו רק בביהכנ״ס של יחיד. והרמב״ם בהל׳ תפילין ומזוזה (פ״ו ה״ו) פטר ביהכנ״ס וביהמ״ד ממזוזה כיון דכבר הם קודש ממילא, וא״כ אף ביהכנ״ס של יחיד פטור ממזוזה. והיינו דענינה של המזוזה קובע דזהו ביתו של יהודי (כמו דם הפסח על המשקוף במצרים), ובביהכנ״ס וביהמ״ד כבר קיימת ההיכר הלז. והב״י הביא דביהכנ״ס פטור ממזוזה אבל ביהמ״ד חייב וכן פסק ביו״ד סימן רפ״ו. וביאר הב״ח דביהכנ״ס אין מקום דיורין דהיא רק להתפלל, משא״כ ביהמ״ד שהיא מקום דיורין יותר. ה). רש״י פי׳ דכמו בציצית דכתיב ביה עשיה פסולה אי היא כבר עשויה כמו״כ ילפינן מזוזה ממנה, והיראים (סימן ת׳) כתב דהיא מדכתיב במזוזה ״וכתבתם״ ולא כשכבר נכתב. והנצי״ב בהעמק שאלה (אות י״ב) דן בהחילוקים לדינא אי הפסול במזוזה של תעשה ולא מן העשוי נלמד מציצית או מעצמה. ו). רש״י פי׳ דפיתחי שימאי היא דאין לה תקרה או מזוזות, אבל תוס׳ ורש״י בעירובין דף י״א ע״א סבר דיש לה אלא דאבן יוצא ואבן נכנסת. והריטב״א שם פסק דאפילו אי היא ישרה עדיין צריך תיקון לחייבו במזוזה. אבל רש״י שם בעירובין פי׳ דאי אין לה תקרה פטורה מן המזוזה, ולא דהיא אבן יוצאת ואבן נכנסת. וביאר הבנין ציון (סימן כ״ז) והמשנ״ב בסימן שס״ב דצורת הפתח היא הפתח והמזוזות ולא המשקוף, ולכן הביא החידוש באי לית ליה תקרה דאינו חייב במזוזה. ותוס׳ הקשה דהא שערי חצירות אע״פ דאין לה תקרה חייבין במזוזה? ותי׳ הרא״ש דדוקא בית צריך להיות מקורה כדי לחייבו במזוזה, אבל לא שדה דאין דרכה להיות מקורה. ז). בסוגייתן חייבה הש״ס בית שער דנידון כבית וחייב במזוזה וכן קבע הש״ס בסוכה דף ח׳ ע״ב. והקשו הראשונים דביומא דף י״א פטר הש״ס בית שער ומרפסת ממזוזה? ורש״י ותוס׳ והרא״ש חילקו דמה״ת פטור ומדרבנן חייב. והרי״ף חילק דבית שער הפתוח לבית חייב מדאורייתא, וכשהיא פתוח לגינה פטור ממזוזה, וכן פסק הרמב״ם בהל׳ תפילין ומזוזה (פ״ו ה״ז), והביא התוס׳ ישנים את זה מהירושלמי. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...